איחוד ירושלים טרם הושלם

בשנת 1975 התמוטט הגשר הקטן שחיבר בין וולקן - עיירה קטנה בגבול מערב וירג'יניה - לקנטאקי. תושבי המקום, שנתקלו בסירוב מצד ממשלתם לממן בניית גשר חדש, פנו לשגרירות הסובייטית בוושינגטון בבקשה לסיוע בבניית הגשר, בתקווה שהסובייטים יראו בכך הזדמנות להביך את ארה"ב בעיצומה של המלחמה הקרה. חוסר ההיענות של הסובייטים לבקשה הביא לכך שהממשל האמריקני העביר מימון מיידי לבניית הגשר. במדינת ישראל ובירושלים הבירה, לעומת זאת, ממשלות זרות וגורמים אנטי־ישראליים מנצלים את הוואקום השלטוני במזרח ירושלים ומטפחים אחיזה של ממש בניהול חיי האזרחים שם. פרחים, אם שאלתם, הם לא מגדלים שם, אלא לאומיות פלשתינית, בדלנות ושנאת ישראל.

בתחילת החודש פורסם סקר עומק מדאיג, שלפיו רק כ־15 אחוזים מתושבי מזרח ירושלים מעדיפים עתה אזרחות ישראלית על פני אזרחות פלשתינית, לעומת 52 אחוזים שיעדיפו להיות "ישראלים" ולא "פלשתינים" בסקרים מהחצי הראשון של העשור הנוכחי.

הסיבה הבולטת ביותר לשינוי זה (בין השאר) היא הפעילות המוגברת נגד ישראל במזרח ירושלים מצד הרשות הפלשתינית, חמאס, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, טורקיה ועוד גורמים. במסגרת פעילות זו מוקמים בתי ספר, ארגוני רווחה וסיוע ועוד, כשכל הפעילות נעשית במסווה הומניטרי. בפועל מדובר בגופים חזקים ובעלי השפעה הנטועים עמוק בחברה הערבית, האמונים על השרשת השנאה ומקדמים אינדוקטרינציה בדלנית בדור המחר.

כ־92 אחוזים מהתלמידים במערכת המוכרת במזרח ירושלים לומדים לפי תוכנית הלימודים הפלשתינית, זאת על פי הסכמי אוסלו המאפשרים לתושבי מזרח העיר לבחור במערכת לימודים משלהם. בניגוד לפסקה המפורשת בהסכמי אוסלו, שבה נקבע כי ישראל והרשות הפלשתינית "תבטחנה שמערכות החינוך של כל אחת מהן תתרומנה לשלום בין העם הישראלי לפלשתיני, ולשלום באזור כולו, ותימנענה מהכנסת מוטיבים שעלולים להשפיע לרעה על תהליך ההתפייסות", תוכנית הלימודים הפלשתינית כוללת מסרים אנטי־ישראליים מובהקים עד כדי עידוד טרור באופן עקיף וישיר. ספרי לימוד משמשים, כידוע, סוכני חִבְרוּת אידיאולוגיים ופוליטיים, ומטרתם להנחיל לילדים את הערכים הרצויים בחברה. בספרי הלימוד של תוכנית הלימודים הפלשתינית אין שום רמז לפיוס. אדרבה, בספרים אלה ישראל אינה מדינה לגיטימית, היהודים הם בני מוות וממצאים היסטוריים המעידים על הקשר שלהם לארץ מוצגים כזיוף וכקולוניאליזם תרבותי. את התוצאות ניתן לראות בהידרדרות שהוצגה בסקר לעיל.

לאור הפרות אלו, ולאור התנערות אבו מאזן מההסכמים עם ישראל, מדינת ישראל גם היא צריכה לראות את עצמה כמשוחררת מכל מחויבות ולחזור ולמלא את תפקידה בניהול החיים במקום, בצורה מלאה. בחינוך, בתשתיות, במלחמה בפשיעה ועוד. 

53 שנים אחרי איחוד העיר, נראה כי המלאכה טרם הושלמה. איחודה של ירושלים דה־יורה הוא אבן דרך בתקומתו של עם ישראל בארצו, אך לצד ההצהרות החשובות והחלת החוק הישראלי על כל ירושלים - מזרח ומערב - אנו נדרשים גם לממש את הריבונות הישראלית בכל מרחבי העיר.

דן אילוז הוא חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם סיעת התעוררות