הכל מתחיל בשיטת המשטר

בתיק 1000, שבו מואשם רה"מ במרמה והפרת אמונים, נטען כי נתניהו ורעייתו קיימו מערכת יחסים פסולה עם אנשי העסקים מילצ'ן ופאקר, שבמסגרתה קיבלו מתנות וטובות הנאה בהיקפים גדולים. חרף ניגוד העניינים בין מילצ'ן לנתניהו, נטען בכתב האישום, פעל רה"מ במסגרת תפקידיו לטובת מילצ'ן, למשל מול גורמי ממשל בארה"ב על מנת להאריך עבורו את תוקף אשרת השהייה, או מול שר האוצר בארץ לשם הארכת משך הפטור ממס לתושבים חוזרים. בפשטות, נטען כי רה"מ "עשה טובות" למילצ'ן.

למרות הבדלי המשטר והחוק, מעניין לראות כיצד מתייחסים לאישומים מסוג זה בדמוקרטיה הגדולה בעולם. קיים סיכוי לא מבוטל שאם נתניהו היה מועמד לדין בגין מסכת עובדתית דומה בארה"ב, הוא היה מזוכה, וזאת על בסיס הלכת מקדונל של בית המשפט העליון. בפסיקה זו צומצמה ההגדרה של עבירת השוחד הפדרלית בארה"ב, בין היתר, משיקולים חוקתיים־דמוקרטיים.

ב־2009 נבחר רוברט מקדונל למושל מדינת וירג'יניה. המושל ורעייתו התיידדו עם ג'וני וויליאמס, איש עסקים ומנכ"ל חברה לתכשירים רפואיים. וויליאמס הרעיף שלל מתנות על הזוג בשווי של כ־175 אלף דולר: טיסות במטוס פרטי, אירוח בבית נופש, רכישת שמלות נשף, נסיעה במכונית פרארי, שעון רולקס ומתן הלוואות לרעיית המושל. באותה תקופה החברה של וויליאמס קידמה אישור לתוסף תזונה חדש, ולשם קבלתו היה צורך להוכיח את יעילותו במחקר עצמאי. וויליאמס ניסה, באמצעות קשריו עם המושל, לקדם ביצוע מחקר שכזה באוניברסיטת וירג'יניה. המושל הפעיל את קשריו והשפעתו, והפנה את בקשתו של וויליאמס לגורמים שונים בממשל, סידר לו פגישות וערך קבלת פנים לכבוד וויליאמס בביתו. 

ב־2014 הורשעו המושל ורעייתו בעבירת שוחד פדרלית בגין הסיוע לוויליאמס, ונידונו למאסר בפועל. על פי החוק הפדרלי, ניתן להרשיע בשוחד עובד ציבור אשר קיבל תמורה כנגד ביצוע של "מעשה רשמי". 

המושל ערער ובית המשפט העליון של ארה"ב ביטל פה אחד את הרשעתו. נפסק כי לשם הרשעה בשוחד על איש הציבור לבצע פעולה שלטונית ממשית. לכן נקבע כי סידור פגישה, יצירת קשר עם גורם שלטוני אחר ואירוח קבלת פנים, כשלעצמם, אינם בגדר מעשה שלטוני רשמי, אלא פעולות שגרתיות ולגיטימיות של נבחרי ציבור לטובת הבוחרים. נשיא העליון, השופט ג'ון רוברטס, הדגיש כי פרשנות רחבה לעבירות הקשורות ליחסים בין בוחר לנבחר, מעלה קשיים חוקתיים, שכן היא פוגעת בבסיס משטר דמוקרטי מבוסס־נציגים, כלומר בהיענות של נבחרים לבקשות ודאגות של בוחריהם. נפסק כי גישה אחרת עלולה למנוע מנבחרים לסייע לבוחרים, ותהווה "אפקט מצנן" לרצונם של בוחרים לקחת חלק בהליך הפוליטי.

המציאות הישראלית שונה. הדינים שהתפתחו בארץ ביחס לשחיתות שלטונית מחמירים יותר, ולאור ריבוי פרשיות השחיתות - ראוי שכך. בארה"ב, לאור שיטת הממשל השונה, התגבשה גישה סלחנית יותר ל"פרוטקציות" ו"טובות" של נבחרי ציבור. גישה זו אינה תואמת את השיטה הישראלית, אולם הבדלי הגישות ממחישים עד כמה מכתיבה שיטת המשטר את הנורמות והפרשנות על עבירות שחיתות, ואת גבולות הקשר הלגיטימי בין נבחרים לציבור בדמוקרטיה. 

ד"ר מתן גוטמן הוא מומחה למשפט חוקתי ומנהלי ומלמד בביה"ס למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה