רגע לפני שהקורונה נכנסה לחיינו בסערה, הגעתי לבית ספר במסגרת עבודתי כפסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי החינוכי. בתקופה זו של השנה אנו עסוקים בביורוקרטיה של חלוקת משאבי סיוע מוגבלים לילדים רבים מדי. השנה גם החל היישום של התיקון לחוק החינוך המיוחד, למרות התנגדויות מהשטח המקצועי ומההורים. ביקשו שהצוותים יעשו עבודה משמעותית עם הילדים, יתווכו, יכילו ויקדמו תוכניות מותאמות, שיטות הוראה שונות, שיחות אישיות מרובות בתוך הכיתות הרגילות. נשמע נפלא, לא?
רק שלא ניתן לבצע זאת באופן ריאלי בתוך כיתות עמוסות ורועשות, כשלילדים צרכים משתנים ועם דרישות גוברות; מדידה, לחצים ועמידה ביעדים. יש מבחנים, תעודות, מיצ"ב. בכיתה ילדים רבים הזקוקים לתשומת לב אישית ונוכחות צמודה של המורה. האחד לא מזהה עדיין אותיות, אחר סובל מקשיי קשב, וחברו סובל מחרדות. ויש עוד 25 תלמידים אחרים. כולם זקוקים לה עכשיו. למי תתייחס קודם? ואז הגיעה הקורונה, ואיתה דבר חדש ומוזר: "הקפסולה".
השבוע ביקרתי באחד מבתי הספר שאני מלווה. לרוב מחכים לי מקרי חירום, אלימות, המון ילדים מתקשים, ומורות מותשות וחסרות אונים. הפעם ראיתי מראה שונה אך לא מפתיע, שאישר את מה שזועקים כבר שנים. ראיתי ילדים שלווים, שקט, למידה, מורות מחייכות. הן שיתפו בתענוג שלהן מלימוד הילדים, וסיפרו שהן יכולות ללמד שעות ברצף ובהנאה מבלי להרגיש את הזמן, שסוף־סוף הן מגיעות לילדים. שיתפו שילדים עם הפרעת קשב וקשיי ויסות מצליחים לתפקד ומראים שיפור. ואז ליבי נחמץ. נזכרתי שזה זמני, שברגע הראשון הכיתות יחזרו לצפיפות הרגילה.
הדיווחים על מה שראיתי מגיעים מעוד עשרות פסיכולוגים חינוכיים. מחקרים מחזקים את היתרון של מספר תלמידים קטן. בתנאים של כיתות קטנות יותר, כאשר ניתן להגיע אל הילדים, ויש פחות גירויים והרבה יותר שקט, נוצרת רווחה נפשית. מנגד עומדים הנתונים על השקעה נמוכה פר תלמיד ועל צפיפות בכיתות הישראליות בהשוואה למדינות ה־OECD.
הקורונה מהווה הזדמנות, מעין ניסוי. אפשר לקרוא ל"קפסולה" פשוט כיתה. כך כיתה צריכה להיות, עם יחס הולם בין ילדים לצוות. סביר שהבעיות יפחתו ויטופלו בזמן ובקלות. סביר שמורות איכותיות לא יישחקו וינטשו את המערכת בתחילת הקריירה. סביר שהצורך במשאבי החינוך המיוחד יפחת בזכות מענה טוב, אינטנסיבי ויצירתי.
אולי במקום כיבוי שריפות, רפורמות בזבזניות וקיצוצים, תתחיל המערכת לשמוע לאנשי המקצוע, לזעקת השטח, ולשנות סדרי עדיפויות? במקום קפסולה בואו נקרא לזה כיתה. הגיע הזמן.
אביגל בר היא פסיכולוגית מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית, פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית בישראל
