צמיחה, לא תמיכה

בחודש השלישי למשבר, הממשלה עדיין לא ייצרה מתווה פיצוי מוסכם • את הוואקום שנוצר ממלאים כעס וכאוס ועבודה על הצעות מטעם √ אבל לשר האוצר הבא דווקא נוצרה הזדמנות

יש יותר מדרך אחת לקרוא את צורי דבוש (54), המחזיק ב"קליל" תעשיות אלומיניום מכרמיאל. ב־2001 הוא קנה את השליטה בחברה שעמדה בפני פשיטת רגל, תמורת 110 מיליון שקלים. הוא הגיע לקנייה הזו אחרי אקזיט בהיי־טק ואחרי החלטה להקים קרן פילנתרופית. רואה החשבון שלו אמר לו שגם להציל כמה מאות עובדים מאבטלה זה סוג של פילנתרופיה - הוא הסכים.

השבוע הוא אמר לי שהוא עבר מ"ווינדוס" לחלונות - אלומיניום. בינתיים מסע ההצלה שלו הכניס לו כמה מאות מיליוני שקלים בשווי המניה. גם אחרי כמה שנים פחות מוצלחות לחברה - מניותיו שוות יותר מ־375 מיליון שקלים, ו־300 העובדים שלו עדיין שם והם מרוצים. 

"עם פרוץ משבר הקורונה רבים עצרו את הבונוסים שהיו אמורים לחלק בגין 2019. אנחנו חילקנו לעובדים את הבונוסים, כי המשבר לא צריך לגרוע מההסכם של השנה שעברה", הוא אומר. דבוש מקפיד להגיע מביתו בתל אביב למפעל בכרמיאל כמה פעמים בשבוע. יש לו לא מעט אתגרים בעסק. עכשיו הוא מינה מנכ"ל חדש ומנהלת שיווק חדשה. "לקוחות שואלים על המטבח בדירה החדשה, על הקרמיקה והדלתות, הם עדיין לא מתעניינים בחלונות, למרות שזה מרכיב חשוב בדירה. אנחנו רוצים לפצח את העניין, כי בשוק הבנייה הפרטית אנחנו חזקים מאוד, אבל קבלנים משקיעים רק במה שמעניין את הדיירים". 

"קליל" הוציאה מעט עובדים לחל"ת בעקבות משבר הקורונה, אך ענף הבנייה הוכרז כחיוני, ולכן המפעל המשיך לייצר. אלה שהוצאו כבר חזרו לעבודה, כך שדבוש לא דואג ל"קליל", אבל דואג לעצמאים הקטנים שעובדים איתו. כ־200 בעלי מלאכה ברחבי הארץ משמשים מפיצים של המפעל והם בהחלט נפגעו. 

קליל מייצרת לשוק המקומי, היא לא יצואנית. לכן סביר שהיא לא תיהנה כמעט משום הטבה המוצעת לעסקים שנפגעו מהירידה בהיקף היצוא, או הפעילות המקומית. את דבוש זה לא ממש מעניין. אם היה אפשר לחשוד בכוונותיו לפני כ־20 שנה, לחשוב שהוא בא לעשות עוד אקזיט, אז עכשיו זה כבר נראה מופרך. הוא לא מתכנן לפרוש. נהפוך הוא, נראה שהוא לגמרי התאהב בעסק ומחויב לו.

בעוד כחודשיים הוא יחנוך פארק פרפרים על שטח של 15 דונם בחצר המפעל, שיהיה פתוח לציבור. "פרפר זה הסמל שלנו. הפארק יהיה פתוח, רק אם יהיו בו תנאים מתאימים הפרפרים יתרבו ויישארו", הוא מסביר.

פתרונות בזמן קיפול המשרדים

זהו החודש השלישי למשבר בארץ, והמגזר העסקי ממשיך לגעוש ולרטון, ובצדק רב. הממשלה החליטה על מדיניות מחמירה של השבתה וסגר, והצליחה להגיע להישגים מרשימים במניעת התפשטות המגיפה. למעשה, היא קנתה זמן יקר של היערכות טובה יותר להתמודדות עם התפרצות רחבה.

הזמן שקנינו יקר מאוד, אבל יש לו מחיר. מדובר בממשלת מעבר, כשהמשרדים הכלכליים מטפלים במשבר תוך כדי אריזת המשרדים והתקפלות. אופטימלית, תשלום מהיר הוא גם הזול ביותר. את זה כבר פספסנו. הממשלה יצרה ואקום של אי החלטה על פיצוי מתבקש לעסקים שהיא עצמה הורתה להם להפסיק לייצר. הוואקום הזה מתמלא בים של הצעות שארגוני מעסיקים, עצמאים ותעשיינים ממלאים בהצעות נדיבות. לא בהכרח יעילות, כנראה גם לא הוגנות, כי הרי אין זה מתפקיד המציע, הנפגע, להיות הוגן. 

השוק זקוק לוודאות ולזריקת הרגעה. אי אפשר להחזיר עסקים לפעילות מבלי לומר להם בבהירות מה יקבלו. יריית הפתיחה היתה הקצאת מסגרת תקציבית ומסגרת אשראי. האשראי הוקצה בצורה לא יעילה בעליל. הוצעו הלוואות "בערבות מדינה", ולפי הפרסום דובר על ערבות של 75%. בפועל המדינה הקצתה 15% מקרן ההלוואות, מה שהביא את הבנקים להקצות הלוואות בערבות עצמית. כך זכו בהן החזקים יותר, שיכלו להעמיד ערבות עצמית. 

ההוצאה התקציבית הגדולה ניתנה לעסקים שהוציאו עובדים לחל"ת. צוות מומחים שמינה שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, בסוף אפריל, בראשות רו"ח שלמה נס, המליץ להחזיר מייד את כל עובדי החל"ת לעבודה ולסבסד את המעסיקים באופן ישיר. יש בכך היגיון רב.

כמו כל פעולה בהיקף רחב כל כך, היא בזבזנית מאוד ומרובת ביורוקרטיה. מעסיקים הבינו שזו דרכם לקבל פיצוי כלשהו, והוציאו לחופשה גם עובדים שלא בטוח שהיו מוציאים לחופשה אם לא היה להם הפיתוי לכך. במקרים רבים המעסיקים יכלו להעסיק עובדים מרחוק, וכנראה במקרים רבים אף עשו זאת, אלא שהיה כדאי להם לדווח על הוצאה לחל"ת וליהנות מהתמיכה היחידה שהוצעה להם.

"מודל פיצוי שקוף"

השבוע (שלישי) התעשיינים, יחד עם ארגונים נוספים, כמו איגוד לשכות המסחר ונשיאות המעסיקים והעוסקים, פרסמו הצעה נוספת למתווה פיצוי. הצעתם כוללת זכות ל"תוספת הפחתת משרה" לכל עובד, אם היקף עבודתו נפגע בשל משבר הקורונה. לפי אותה הצעה, המעסיק יקבל תוספת כספית מהמדינה, כ"מקדם עלות מעביד" על עלות תשלום התוספת, והמקדם יגלם בתוכו גם את ההפרשות לביטוח לאומי, פנסיה, זכויות סוציאליות ועוד.

עוד נכתב במתווה כי "יאומץ מודל פיצוי שקוף ואחיד למעסיקים על ירידה בהיקף הכנסות... לכל ענפי המגזר הפרטי. המודל יהיה בשני מסלולים: מסלול מחזורים - על ירידה בהיקף מחזור המכירות, ומסלול עסקאות - על ירידה בהיקף העסקאות. תקרת הפיצוי תעמוד על 3 מיליון שקלים.

"הפחתת עלויות - תשלומי המע"מ יהיו על בסיס מזומן, הפסדים יקוזזו מול רווחי השנה הקודמת, תוקפא העלאת תשלומי הארנונה ותשלומי הביטוח הלאומי יידחו בשלושה חודשים. כמו כן, מס החברות יופחת לרמה של 20% והמס על משיכת דיבידנד יירד ל־20%.

"הפחתת הביורוקרטיה והרגולציה - כל משרד ממשלתי ייאלץ לוותר על חמישה תהליכים רגולטוריים משמעותיים... הממשלה תגדיל תקציבים מעוררי צמיחה..."

הרעיונות של הפחתת מסים ורגולציה הם רעיונות מעולים, גם בלי קשר למשבר. הם מעודדי צמיחה, בשעה שהרעיונות האחרים מעודדי צמצום לשם קבלת כספים מהקופה הציבורית. בכל מקרה ההכרעות הללו מתגלגלות כבר לפתחה של הממשלה הבאה.

לכאורה, שר האוצר הבא, ישראל כץ, מקבל לידיו תפוח אדמה לוהט, אבל למעשה הוא מקבל הזדמנות גדולה מאוד. כץ מחזיק בתפיסות שוק - עידוד צמיחה. אלא שאת המשרד הכלכלי השני בחשיבותו - משרד הכלכלה - יאייש בעל תפיסה הפוכה - ח"כ עמיר פרץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו