עם הקמת ממשלת נתניהו החמישית (ליתר דיוק ארבע וחצי בשיתוף גנץ), דומה שברית הליכוד־חרדים שוב הוכיחה את עצמה כנכס פוליטי איתן. דוד זולדן, ממייסדי הנח"ל החרדי, נתן כאן ביטוי לתחושה זו שלשום ("עוד מהדהד נאום השפנים", 10.05), כשהסביר שמבחינת החרדים (הליטאים) הברית עם הימין אינה רק פוליטית, אלא גם תרבותית־ערכית, שכן היא מבוססת על קרבת הימין לדת ולמסורת. אכן, מקובל לטעון שהימין יותר מסורתי מהשמאל, או שהמזרחים מסורתיים יותר מאשכנזים, ולכן פנו ימינה, לליכוד. טענות אלה אינן מדויקות בהכרח. ז'בוטינסקי היה אתיאיסט מושבע, שהחל לחזר אחרי הציבור הדתי בשלב מאוחר למדי מטעמים פוליטיים. ואילו המזרחים הצביעו ברובם למפא"י בעשורים הראשונים למדינה, אז היו לכאורה אף יותר "מסורתיים".
אך למרות העובדה שהצלחתו הפוליטית של הימין נזקפת לא מעט לזכות ברית הליכוד־חרדים, יש לבחון בעיניים פקוחות גם את מחירה, שאותותיו ניכרו במשבר הפוליטי החריף שפקד את ישראל. שליטתו המלאה של נתניהו בפוליטיקה הישראלית מאז נבחר בשנית לראשות הממשלה לפני 11 שנים, מבוססת על ברית זו. בעזרתה גם הצליח להבטיח את שלטונו לעוד שנה וחצי או שנתיים נוספות. אלא שבמשך שנה וחצי ושלוש מערכות בחירות לא הצליחו חברי הכנסת להקים ממשלה. מעברו המפתיע של אביגדור ליברמן לאופוזיציה, ופירוק הברית הוותיקה שלו עם נתניהו, יצרו שיתוק חסר תקדים וחוסר יכולת להרכיב קואליציה. ליברמן זיהה את מעמדו החדש כלשון המאזניים של הפוליטיקה הישראלית, ועשה מה שעשה. הוא תפס את מקומן של מפלגות החרדים מאז מהפך 77', שהלכו ונכרכו בברית עם הליכוד ואיבדו את יכולת התמרון שלהן.
נתניהו העדיף את השותפות עם החרדים על פני קבוצות חשובות במרכז הציוני בישראל, שאליהן פנה רק בצוק העיתים. ואף שמתחריו לא הצליחו לייצר בינתיים ברית יעילה יותר, בשנה וחצי האחרונות כמעט הצליח בני גנץ להפילה, בין היתר הודות לקמפיין שבו הבטיח ממשלה חילונית־ליברלית. ציבורים גדולים בישראל שמשרתים בצבא, תורמים לכלכלתה המודרנית ולתרבותה התוססת, רואים כיצד הם נדחקים הצידה לטובת קבוצות דתיות בדלניות, בחלקן בעלות התנגדות עקרונית לציונות.
באין מוצא הכריעו מנהיגי חוסן לישראל בצל משבר הקורונה לפרק את הברית עם יש עתיד ותל"ם ולחבור לליכוד, למגינת ליבן של שותפותיהן. גם נתניהו התפשר והכריע לטובת ממשלה שוויונית (פריטטית) של גוש הימין (58 מנדטים) עם חוסן לישראל וספיחיה (19 מנדטים), אף שמחנהו גדול פי שלושה. אך ממשלת החירום הלאומית תהיה שונה מאוד מממשלות האחדות שהקימו הליכוד והמערך בשנים 1990-1984, שמנו יותר מ־90 ח"כים. אז היו שני גושים דומים בגודלם. יצחק שמיר העדיף ממשלה רחבה על פני ממשלת ימין צרה שתהיה תלויה בחרדים. יש שיאמרו שהחלטתו של נתניהו לחלוקה שוויונית של הכוח היא צעד נואש בצל פתיחת משפטו, ויש שיאמרו שהקורונה הכריעה. אך נראה שזו גם תוצאה של הקו המועדף על נתניהו לאורך השנים, שבמהלכן ביצר את "גוש הימין" תחת הנהגתו, על חשבון המרכז הפוליטי. האם המשבר הפוליטי מצביע על דעיכת כוחה של ברית הליכוד והחרדים?
ד"ר רונה יונה היא מרצה להיסטוריה באונ' תל אביב ובמכללת אורנים
