תחשבו עליה כעל גפרור דולק

איך לתווך לילדים מהי קורונה? עם הרפיית הלחץ והיציאה מהסגר, ובמיוחד עם החזרה לבתי הספר והגנים, שאלת ההסברה והצורך בזהירות ובהימנעות הופכים לקריטיים, בעיקר כדי למנוע גל הדבקה שני. 

לצד הגרפים והנתונים המאיימים, מדמה מערך ההסברה בארץ וגם בעולם את נגיף הקורונה ליצור זעיר, מוקף בכתר שהעניק לו את שמו. לעיתים הוא אף עובר האנשה (פרסוניפיקציה), ומקבל באיורים עיניים ופה אנושיים. התיאור הזה אינו מעודד זהירות. נהפוך הוא. אם הווירוס כל כך זעיר, כמה מסוכן הוא עלול להיות? צריך לומר באופן ברור: הקורונה אינה נסיכה מיקרוסקופית. הדימוי הזה עלול להזיק, בעיקר כשמדובר בהסברה לילדים. 

כדי להבין עד כמה הדימוי הקיים של הקורונה עלול להזיק, צריך לחזור לרגע 40 שנה אחורה ולהבין מה כוחם האמיתי של המטאפורה והדימוי. ב־1980 התרחש באוניברסיטת קליפורניה בברקלי מהפך בלשני נדיר. עד לאותה עת נחשבו המטאפורות לעניין קישוטי והיו יפות לשירים. משוררי העולם הקדום דימו את שפתי האהובה לשושנים ואת שיערה השחור לפחם. משייקספיר ועד אלתרמן, מסאפפו ועד דוד אבידן, עשו המשוררים שימוש במטאפורות. 

במאמר מכונן הבהירו לייקוף וג'ונסון, צמד החוקרים מברקלי, ש"מטאפורות יכולות להרוג". המטאפורה, הם טענו, מרכיבה שישית מהדיבור שלנו, ובלתי אפשרי לחשוב ולהתנהל בלעדיה. היא לא חשובה רק למשוררים. היא חשובה גם ללוחמים, ליחסים בין בני אדם, לכל התנהלות אנושית - ובמיוחד לפוליטיקאים. "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי הסביר בתמצית מי האויב העומד לפנינו, ו"האקדח המעשן" של ג'ורג' בוש הניע מלחמה שלמה. "מסך הברזל", המטאפורה שטבע צ'רצ'יל ב־1946, חצתה את העולם לשניים והיטיבה לשרוד יותר מכל גבול ממשי. הבנת כוחן של המטאפורות הולידה את האמרה: "יועצים צבאיים מדגישים את חשיבות השליטה בשמיים, יועצים פוליטיים מדגישים את חשיבות השליטה במטאפורה".

איזו מטאפורה ראוי לאמץ כשמדובר בקורונה? איך לעודד ילדים לחשוב על קורונה ולהיזהר? התשובה שלי היא שווירוס הקורונה הוא גפרור דולק. הראשים האדומים שאנו רואים באיורי הקורונה אינם כתר, אלא מעגל של גפרורים אדומים שקל מאוד להצית. המטאפורה היא אש, ובני האדם כמוהם כניירות. הסכנה בנגיף הקורונה נעוצה בכוח המשחית שלו ששמור רק לאש: בבת אחת הוא עלול להלהיט אזורים שלמים. 

הקורונה היא אויב ואנחנו במלחמה. ומטאפורות מלחמה באזורנו נפוצות מאוד. יחצ"ן המבצעים הצבאיים הצטיין תמיד בשימוש במטאפורות; די אם נחשוב על "צוק איתן" ו"עופרת יצוקה". "כדורי גומי", "פצצות חכמות" ו"הפגזות כירורגיות" גם הן חלק מהמערך המטאפורי בצה"ל. אפילו חסן נסראללה השתמש במטאפורה "קורי עכביש" כשרצה להמחיש את חולשתה של החברה הישראלית. בתגובה הוא קיבל את "מבצע קורי פלדה".

נגיף הקורונה, ילדים יקרים, הוא כמו גפרור דולק. זו אש מיוחדת ועקשנית שקשה מאוד לכבות. כולנו מחזיקים ביד גפרור בוער, וכשאנחנו רואים מישהו מולנו, כדאי לשמור מרחק. הקורונה היא לא מלכה, ואין לה כתר. הקורונה היא אש בוערת ובני האדם הם כמו ניירות. 

פרופ' דליה גבריאלי נורי היא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה, ירושלים