1 מחווה ענקית עשתה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות: היא השיגה הסכמה פה אחד, של כל 11 שופטי ההרכב בראשותה, ובכך אפשרה את הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו, חרף כתב האישום. אך בל נטעה: הכרעה זו של בג"ץ היא בבחינת פתרון ארעי, נכונה לשעות אלה בלבד. במהותה, היא איתות לעתיד: כי מי לידינו יתקע כי הסכמה זהה, של 11 מתוך 15 שופטי העליון, תושג בעתיד?
זו הפעם, כיבד בית המשפט בהכרעתו את הגבול המפריד בין הרשויות. אבל על הכנסת להבהיר, באורח חוקי, חד משמעי, כי ביתר עוצמה יסומנו מחדש הגבולות המפרידים בין שלוש הרשויות. דומה שהמשטר נחלץ מהפיכה שיפוטית שהיתה מסבכת את השופטים בשדה הפוליטי. אבל מה צפוי לנו בתום הפסקת האש הארעית במלחמה שבין הרשויות?
2 יחד עם ההישג של הנשיאה חיות, שאולי הושפעה מאזהרתו של נתניהו מפני החלטה הפוכה של בג"ץ, יש לנקוט צעד משלים; צעד שנועד לסילוק הטעם המר שנותר עם פרישתו של ח"כ יולי אדלשטיין מכס יו"ר הכנסת. על נתניהו, המוכיח שוב ושוב את כישורו להכתיב את סדר היום הפוליטי, לפעול למען חידוש כהונתו של אדלשטיין כיו"ר הכנסת. ואם לא כך ייעשה, תומר הסיסמה הכעורה "רק לא ביבי" בסיסמה אחרת, מכוערת לא פחות: "רק לא יולי".
אדלשטיין לא צריך להלך בשדה הפוליטי כאשר על גבו תיוותר לימים רבים החטוטרת הזאת. צעד זה, של השבתו לכהונת היו"ר, עשוי לגרום גם לפיוס בינו לבין נתניהו, אם פיוס כזה עדיין לא הושג. ובכלל, הרי לפי הנוהג והמסורת, יו"ר הכנסת מגיע לכהונה זו מתוך סיעת השלטון, וזאת כדי למנוע עימות בין היו"ר לבין ראש הממשלה. באורח זמני, סולקו המהמורות הנ"ל - זו המשפטית וזו האישית־פוליטית.
3 מהמורות אלה ראויות עתה להשטחה, לתיקון שיהיה חקוק לדורות. הנה, לפי סקר של "מאגר מוחות" שפורסם באחרונה ב"ישראל היום", מערכת המשפט זוכה לאמון של 48 אחוזים בלבד מקרב הנשאלים, וזאת לעומת 38 מקרב הנשאלים שלא מאמינים למערכת. אמנם זהו רוב למאמינים, אך משמעותו חמורה: רק פחות ממחצית הנשאלים רוחשים אמון למערכת המשפט. ובאשר לאמון הציבור ביועץ המשפטי: רוב של 47 אחוזים לא מאמין לנושא משרה זו, ד"ר אביחי מנדלבליט, לעומת 32 המאמינים לו. עוד נתון: 46 אחוזים מהנשאלים נותנים אמון במקצועיות של החלטות בג"ץ, לעומת מיעוט גדול של 40 אחוזים, הסבורים אחרת. מישהו צריך לשים לב לנתונים מדאיגים אלה. הם מלמדים על אי אמון במערכת הראויה יותר מכל לאמון האזרחים.
כל מילה על מצבה הציבורי של הפרקליטות תהא מיותרת. זו ראויה, כך אפשר להתרשם, לתיקון מן המסד ועד לטפחות. כצעד ראשון, ראוי כי מי שמכונים בשפת התקשורת "חוגי הפרקליטות", ישננו שוב את משמעות המונח "היררכיה". יש מי שעומד בקצה הצמרת, וישנם אלה הקבועים מתחתיה. כך לימד לפני אלפי שנים הפילוסוף הסיני קונפוציוס. ובמאה ה־21, מן הראוי שמורשתו של החכם הסיני תהיה גם נחלת השירות הציבורי בישראל.