כשקרן מרציאנו ראיינה בעיצומה של מהדורת החדשות בחדשות 12 את מדליקת המשואה ריינה אביטבול, היא עברה לדבר פתאום בערבית מרוקאית.
זה היה מפתיע, זר לאוזן ומרגש עד כדי צמרמורת. שתי נשים מפטפטות להן בנחת בשפה שהוקצתה עד כה לסרטי בורקס, והן עושות זאת בשעת פריים טיים חנוטת עניבות וחליפות. אני לא מבינה מילה בערבית מרוקאית, אבל ברגע הזה עמדו לי דמעות בעיניים, וגם למרציאנו עמדו, והן היו דמעות אמת. לא היה הבהוב מזויף אחד בראיון הזה. עבור ריינה אביטבול זה היה רגע ענק של הכרה, עבור מרציאנו זה היה רגע גדול של שחרור.
וכשאמת נטולת זיוף סכריני ומתנשא יוצאת אל העולם - העולם מגיב בהתאם. הראיון הזה שרף את הרשת וריגש ישראלים רבים. משהו במפגש הרך והחם בין מגישת החדשות למדליקת המשואה היה איזה כוח מרפא עבור ציבור ענק בישראל - הציבור המזרחי, ימני, מסורתי.
ימים אחדים לאחר מכן הסבירה מרציאנו שגם עבורה זה היה רגע מכונן; סוף־סוף הכרה לציבור הזה, ועוד במהדורת חדשות. היא דיברה מדם ליבה על תקרת הזכוכית באופן כה משכנע, שלא יכולתי שלא לשאול את עצמי - איפה היא היתה עד עכשיו?
איפה היא היתה כששרת התרבות מירי רגב נשחטה פעם אחר פעם באולפן הביתי של מרציאנו, דווקא בגלל המאפיינים ה"מזרחיים" שלה, וכשחבריה לפאנל לעגו ל"סיבוני" ול"כפיים"? האם יש למרציאנו ספק קל שבקלים שלולא תיקון העולם שרגב עשתה בתחום התרבות - נשים כמו ריינה אביטבול לא היו מדליקות משואה או משוחחות איתה בערבית במהדורת חדשות? ריינה אביטבול הוגשה על מגש הכסף של מירי סיבוני, והמגש הזה עלה לשרת התרבות בדם, יזע ודמעות. האם יכול להיות שמרציאנו אינה ערה לזה?
ואיפה היו רבבות משבחיה הנרגשים (ובצדק) של מרציאנו ברשתות החברתיות, כשהציבור המזרחי־מסורתי, אותו ציבור בעל המאפיינים הפטריוטיים כל כך, הלאומיים כל כך, הממלכתיים כל כך, הפך לציבור הנלעג ביותר בפאנל הנחשב שבו היא יושבת? ציבור שלא השכיל להיכנס תחת מטריית ההגנה של התקינות הפוליטית, ציבור שמותר לומר עליו הכל, שאכן אמרו עליו הכל, שפרשנינו הבכירים לועגים לו באופן ישיר, ואם לא ישיר - אז מרומז.
ציבור שבמשך שנים הופקעה ממנו באולפנים מהסוג שממנו מרציאנו משדרת, היכולת לחשיבה עצמאית (עדר), היכולת לחשיבה תבונית (בבונים), היכולת לבקרת מציאות (עיוורים) והיכולת להסקת מסקנות (שטופי מוח); ציבור שספג דה־לגיטימציה רק כדי להפוך את הפתק שהוא מכניס לקלפי ללא לגיטימי. מדוע החרישו כולם אז, ומדוע אז לא התבטאה מרציאנו?
הייתכן שגם עבורה האקזמפלר הפולקלוריסטי בדמותה של ריינה אביטבול טוב לפטפטת לא מחייבת במרוקאית, אבל לא צריך לקחת ברצינות את דעתו על בג"ץ, נניח? כי אם כבר מדברים על האומץ לשבור תקרות זכוכית, הנה אחת שנמתחה מעל לראשן של אביטבול ומרציאנו דווקא ברגע היפהפה שהן חלקו לעיני האומה בשידור ישיר.