המשק הישראלי צפוי להתאושש בהדרגה ממשבר הקורונה ולחזור לפעילות כמעט מלאה בתוך מספר שבועות. נתוני הבריאות המעודדים, לצד עוצמת הסקטור העסקי והסיוע הנדיב של הממשלה, צפויים להביא לתוצאות חיוביות במסגרת המגבלות. אולם התאוששות זו מלווה במשבר תקציבי: הירידה בהכנסות המדינה והרחבת הסיוע הממשלתי לסקטור העסקי גורמות לגירעון תקציבי של כ־11 אחוזי תוצר, הגבוה בעולם המפותח אחרי ארה"ב.
להערכתי, התואמת כנראה את עמדת האוצר ובנק ישראל, אפשרי לשמור על יציבות פיננסית סבירה בגירעון זמני של 7 אחוזי תוצר (כפול מתקופה "רגילה"), אולם גירעון תקציב דו־ספרתי יביא בתוך חודשים ובתהליך מהיר יחסית לירידה בדירוג האשראי של ישראל עד כדי הכפלה אפשרית בריבית ובתשואות של אג"ח ממשלת ישראל המונפקות בחו"ל למימון גירעון התקציב (כמו בשנת 2003). כתוצאה מכך, אפשרי שייווצר משבר פיננסי וכלכלי נוסח איטליה וספרד לאחר משבר 2008.
מכאן, שנדרש קיצוץ בגירעון בהיקף של כ־4 אחוזי תוצר, כ־60 מיליארד שקלים, במהלך מהיר שצריך להתממש בתוך 4-3 חודשים. אלא שהקיצוץ הנדרש צריך לעבור אישור ממשלה וכנסת, כשהשרים המיועדים הסוציאל־דמוקרטים (ניסנקורן, פרץ, שמולי) וכמעט מחצית מהח"כים אינם תומכים בהכרח בעקרונות המדיניות הכלכלית שהביאו להצלחתה הכלכלית של ישראל בדור האחרון - יציבות פיננסית, מיסוי מתון ופתיחת השווקים לתחרות עם כל העולם.
בתנאים כלכליים ופוליטיים אלה, מדיניות התקציב הראוי והאפשרי ליישום בשנים 2021-2020 צריכה להתבסס על הימנעות מוחלטת מקיצוץ בהוצאות הממשלה, שיביאו לפגיעה במאיצי הצמיחה במשק. אין לפגוע כלל בהשקעות התשתית, אין להעלות לחלוטין את שיעורי המיסוי הישיר והביטוח הלאומי ויש להימנע בכל מחיר מהעלאת שיעורי מכסי המגן או מסי הקנייה הדיפרנציאליים היכולים לפגוע ביעילות, בתחרותיות ובצמיחה הכלכלית.
מטעמים אופרטיביים עדיף שמשרד האוצר לא יגיש כל הצעה לביטולם של פטורי מס כלשהם (כגון מע"מ שירותי תיירות או הפטור על הפרשות לקרן השתלמות); ממילא אין סיכוי שהצעות אלה, הנכונות כשלעצמן מבחינה מקצועית, יאושרו בכנסת.
לעומת זאת, עם כל הקושי בדבר, פגיעה בשכר עובדי הציבור היא אפשרית והכרחית למימון הגירעון, אך יש לבצעה בשיעורים מתונים ובאופן אוניברסלי ללא פגיעה ספציפית בסקטור זה או אחר. הסקטור הציבורי כולו תפקד היטב במשבר הקורונה; אין זה ראוי פוליטית וערכית לפגוע בקבוצות דוגמת המורים, אנשי צבא הקבע ואחרים. ולבסוף, ההוצאה האזרחית בתוצר בישראל היא הנמוכה ביותר בעולם המפותח יחד עם ארה"ב ודרום קוריאה. מכאן, שכל קיצוץ נוסף בתחומים כמו קצבאות, אקדמיה, מוסדות סוציאליים וכדומה, מסוכן חברתית ואינו ראוי ערכית. במקביל, תידרש כמובן תוספת תקציבית משמעותית למערכת הבריאות בתקנים למתמחים, לאחיות ולעובדי סיעוד וכמובן למיטות אשפוז.
אז איך מממנים 60 מיליארד שקלים, בהתחשב במציאות הפוליטית הדו־קוטבית שלנו, ה"קרועה" בין המודל הליברלי והיעיל כלכלית מול הסוציאל־דמוקרטי המסורתי? שליש ויותר מן הגירעון התקציבי יכול להגיע מהעלאת שיעור המע"מ מ־17 ל־20 אחוזים לתקופה מוגבלת של שנתיים. מע"מ הוא הווסת התקציבי הטוב ביותר, הוא יעיל, מיידי וללא ביורוקרטיה, ואינו מפלה בין מוצרים. שליש נוסף מהגירעון צריך להגיע מהשכר בסקטור הציבורי, באמצעות קיצוץ אוניברסלי בשיעור מתון ואחיד בשכר העובדים מעל שכר המינימום, לצד הקפאה זמנית של הפרשות עובד־מעביד בקרן ההשתלמות של שכירים ועצמאים ללא שינוי פרמננטי בחוק. השליש האחרון של הקיצוץ יגיע מהקפאת כל ההתחייבויות התקציביות "הקודמות" למשבר הממשלתי, זולת העדכון הנדרש בקצבאות הנכים שהוא מחויב המציאות.
רבים מהכלכלנים רואים במשבר הזדמנות לביצוע רפורמות מרחיקות לכת בשירות הציבורי ובפטורי מס. להערכתי, הסיכוי לממש רפורמות כאלה בעת הנוכחית הוא אפסי, ולכן ראוי שמשרד האוצר יגיש הצעת תקציב ריאלית ואופרטיבית, אשר אינה מחייבת אישורים ותהליכי חקיקה מסובכים וארוכים. דבר אחד בטוח: הקיצוץ בגירעון חייב להיות מיידי וללא כל השהיה. שוקי ההון וחברות דירוגי האשראי הם "חסרי סבלנות" ומהירי תגובה.
יורם גבאי הוא הממונה לשעבר על הכנסות המדינה ומחבר הספר "חברת השפע בלא רווחה ובלא שלום"
X
