בית המשפט העליון לא יפסול השבוע את זכותו של חבר הכנסת בנימין נתניהו מלשוב ולכהן כראש ממשלה. מה שלא קבעה הכנסת בהקשר לראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום (על פי חוק יסוד: הממשלה) או בהקשר למועמד לכהן בתפקיד זה (על פי חוק הממשלה), לא ייעשה על ידי שופטי העליון.
נראה היה ש־11 הנפשות (כמו במחזהו של פירנדלו "שש נפשות מחפשות מחבר") אשר חומרת האישומים כנגד נתניהו ברורה להן, מתקשות להבין כיצד חוקקה הכנסת את החוק המאפשר לראש ממשלה לכהן עד לפסק דין חלוט, בשעה ששרים וסגניהם חייבים להתפטר מתפקידיהם ברגע שמוגש כנגדם כתב אישום. אבל כדי להחליט כי נתניהו אינו רשאי לכהן, הן זקוקות ל"עוגן" חוקי, והעוגנים שהוצעו להן על ידי עורכי הדין שהופיעו בפניהן אתמול, ככל שהיו מעניינים ויצירתיים, לא יספקו אותן.
האבסורד הוא שאדם סביר לא ירצה שראש הממשלה יהיה מואשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, שהוא יצטרך לבלות חלק מזמנו בביהמ"ש, על חשבון ניהול ענייני המדינה, ושיהיו לו ניגודי אינטרסים רבים, הכרוכים בעיקר בקשר בינו ובין "שומרי הסף" במערכת, אלא שהחוק מאפשר זאת. יש כאן סתירה ברורה בין החוק ובין מה שנראה לרבים כמובן מאליו במדינה דמוקרטית, אשר מנהיגיה אינם מעל לחוק.
האם רשאי ביהמ"ש לפסול את שיקול דעתם של מי שיחתמו כי הם רואים בנתניהו את מועמדם לתפקיד ראש הממשלה, משום שחתימתם נובעת מהסכם קואליציוני מפוקפק? האם רשאי ביהמ"ש לפסול את מועמדותו של נתניהו משום שקיבל על עצמו את התפקיד, למרות שהוא פוגע בכך בנורמות הציבוריות? האם הלכת דרעי־פנחסי, המחייבת את התפטרות חברי הממשלה עם הגשת כתב אישום נגדם, תופשת גם לגבי נתניהו למרות החוקים שנחקקו אחר כך, המחריגים מן ההלכה את רה"מ? האם יקבע ביהמ"ש כי עבירת השוחד נמצאת בקטגוריה אחת עם בגידה או רצח, וכי אילו היה מדובר בשתי האחרונות, לא היה בכוח החוק למנוע את הדחתו של רה"מ? קשה להאמין.
מנגד, טענות המשיבים, שהתבססו בחלקן הגדול על מספר המצביעים עבור הליכוד במערכת הבחירות האחרונה ועל מספר המצביעים בעבור מפלגות "הגוש" של נתניהו, גם הן לא שכנעו, ככל הנראה, את ביהמ"ש. אחרי הכל, מספר המצביעים עבור הגוש שיצא לבחירות עם מסר "רק לא ביבי" היה גדול יותר, וגם אילו היו התוצאות שונות מכך, ביהמ"ש אסור לו להסתמך על תוצאות בחירות או סקרים כדי לקבל את החלטותיו באשר לכשירות מועמדים.
לעומת פסילת נתניהו שסבירותה מוגבלת, התערבות ביהמ"ש בהסכם הקואליציוני שובר שיאי החוצפה והנהנתנות, והפוגע, לדעת כותב השורות הללו, באושיות הדמוקרטיה הישראלית, ריאלית הרבה יותר. לכן הדיון של אתמול היה בו לקבע את זכות ביהמ"ש להתערב בנושא, אבל בדיון של היום הוא כבר עשוי להתערב ולגרום לשינויים.
בסוף שנת 2000 מיניתי ועדה בראשות השופטת דורית בייניש "לבחינת הפתיחה של בתי המשפט בפני התקשורת האלקטרונית". המלצותיה החיוביות פורסמו רק ב־2004, ועד למימושן חלף זמן רב, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. מי שמחפש סיבות לגאווה לאומית, יוכל למצוא בבית המשפט העליון, שנחשף עכשיו לכל בית, אחת מהן.
X
