בעשורים האחרונים הפכה ארה"ב לשק החבטות של העולם. הנשיאים הקודמים לנשיא דונלד טראמפ העדיפו להיות נחמדים עם אירופה, סין, איראן ורוסיה מאשר להסתכן בעימותים חזיתיים איתן. כך נוצר לארה"ב מאזן סחר שלילי, היא מימנה ארגונים בינלאומיים שהיו כפויי טובה כלפיה, דוגמת ארגון הבריאות, האו"ם ונאט"ו.
היא ספגה הפסדים כבדים מגניבת זכויות קניין מצד סין ומכך שסין, שנהנתה מהביקושים של ארה"ב, העדיפה לקנות סחורות במקומות אחרים. האיחוד האירופי המשיך להקטין את ההוצאות על הביטחון תוך שהוא סומך על המטרייה האמריקנית, וארה"ב המשיכה להקצות נתח נכבד מתקציבה לביטחון - לא רק שלה, של העולם הדמוקרטי בכלל.
למעשה, יותר משליש מתקציב הביטחון בעולם הוא של ארה"ב - יותר מחצי טריליון דולר בשנה, מה שאפשר למדינות אירופה להקצות את תקציביהן לפיתוח, אבל גם להתקרב למדינות טרור ולעשות איתן עסקים, תוך שהן יודעות שבמקרה הגרוע ארה"ב כאן כדי לשמור על האינטרסים שלהן.
מהרגע שהנשיא טראמפ נבחר הוא החל ללכלך את ידיו במלאכה שקודמיו חמקו ממנה. הוא גם משלם על כך את המחיר, אבל גם זוכה לתמיכה מצד אלה שמבינים לאן הוא חותר. בסבך הזה ישראל נמצאת במצב עדין במיוחד. יש לנו אינטרסים חשובים בסין, וארה"ב היא כמובן בעלת הברית החשובה ביותר שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו