ב־23 באוקטובר יפוג תוקף אמברגו הנשק שהוטל על איראן • האמריקנים עושים הכל כדי להאריכו ולהשאיר את הסנקציות שהוטלו על טהרן, שממשיכה להפר את ההסכם פעם אחר פעם
עד חודש אוקטובר הקרוב, אפשר להניח בסבירות גבוהה, יפורק הסכם הגרעין שעליו חתם ביולי 2015 ממשל אובאמה עם איראן. באותו הסכם ניאותה, כביכול, איראן להגביל את פעילות הגרעין שלה ולאפשר לאו"ם לפקח מקרוב על מתקני הגרעין שלה - המוכרזים ואלו שאינם. בתמורה, העבירו חברי מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 2231 שביטלה את הסנקציות הכלכליות הכבדות שהוטלו על איראן בידי מועצת הביטחון בעשור שקדם להסכם.
אפילו לא מנסים להסתיר את ההפרות. מתקן העשרת האורניום בפורדו // צילום: אי.אף.פי
במסגרת ההסכם, הלכה למעשה, התאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני בתוך עשור עד עשור וחצי. כדי לפייס את המתנגדים, כללה החלטה 2231 עוד שני מרכיבים: היא המשיכה חמש שנים נוספות את האמברגו על יבוא ויצוא נשק קונבנציונלי לאיראן, שאמור היה להתבטל במסגרת הסרת הסנקציות. שנית, 2231 אפשרה לכל צד להסכם להחזיר את הסנקציות ובכך לבטל את ההסכם עצמו בתוך שלושים יום מיום מסירת ההודעה על ההפרות האיראניות, במקרה של הפרות בוטות. אובאמה בזמנו כינה מנגנון זה "snapback sanctions" והשתמש בו כדי לקנות את תמיכת המחוקקים הדמוקרטים המתנגדים.
כעת שני המרכיבים עומדים למבחן, אשר מציב את ממשל טראמפ בצד אחד ואת איראן ותומכי ההסכם בצד שני במשחק סכום אפס. או שממשל טראמפ יעבור והשאר ייכשלו, או ההפך.
איראן מספקת את כל הסיבות
במאי 2018 הודיע הנשיא טראמפ כי ארה"ב מתנערת מההסכם, ומזכיר המדינה מייק פומפאו פירט את אסטרטגיית הלחץ המרבי שארה"ב מיישמת מאז. האסטרטגיה מורכבת מסנקציות כלכליות אמריקניות קשות על איראן שמטרתן לגרום לכלכלה האיראנית לקרוס כדי לערער את יציבות המשטר וליטול מטהרן את היכולת לממן את בנות חסותה בעיראק, בסוריה, בלבנון, בעזה ובמקומות נוספים.
שאר הצדדים להסכם הגרעין לא הלכו עם וושינגטון. גרמניה, צרפת ובריטניה פעלו לייצר מנגנון כלכלי שיאפשר לאיראן לעקוף את הסנקציות האמריקניות והמשיכו לפתח את המתקן הגרעיני למים כבדים בפורדו. הרוסים המשיכו והידקו את הברית עם איראן בסוריה ובכלל וסין הפרה את הסנקציות האמריקניות והמשיכה לרכוש נפט מאיראן.
האירופאים, הרוסים והסינים, למעשה, משחקים על זמן בתקווה שטראמפ יפסיד את הבחירות בנובמבר. המועמד הדמוקרטי, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, התחייב לאחרונה באופן פורמלי שאם ייבחר הוא יחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין עם איראן ובכך יבטל את הסנקציות האמריקניות.
הבעיה היא שהזמן אינו פועל לטובתם. זאת בעיקר משום שאיראן לא עומדת בתנאי ההסכם. במארס דיווחה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם כי בין נובמבר 2019 למארס 2020 הגדילה איראן את מאגר האורניום המועשר ברמה נמוכה שלה מ־373 ק"ג ל־1,050 ק"ג - יותר מפי שלושה מכפי שהותר לה בהסכם. כמו כן, דיווחה הסוכנות שמספר הצנטריפוגות המתקדמות שמגדילות את רמת ההעשרה של האורניום באופן אסור גדל בערך ב־20 אחוזים מאז נובמבר האחרון.
בתחילת השנה סירב המשטר בטהרן לבקשות הסוכנות לקבל מידע על עוד שלושה מתקנים גרעיניים בלתי מוכרזים וגם שלל בקשות של הסוכנות לשגר פקחים לשניים מהם. החודש הודיע ראש הסוכנות הגרעינית של איראן, עלי אכבר סאלחי, שאיראן בונה עוד שני כורים גרעיניים בבושהר ושהמשטר הסיר את כל המגבלות על הפעילות הגרעינית.
כל זה קורה על רקע התקרבות פקיעת התוקף של אמברגו הנשק על איראן שהוטל בהחלטה 2231 - ב־23 באוקטובר השנה. בחודשים האחרונים הבהיר פומפאו כמה פעמים שארה"ב לא תאפשר לאמברגו לפוג ובתדרוך עיתונאים ביום רביעי אמר כי האמריקנים לוחצים על האירופאים לפעול במסגרת האו"ם להאריך את תוקפו. לא ברור כי כך יעשו, אך ברור שגם אם האירופאים יגישו החלטה להאריך את האמברגו, רוסיה תטיל וטו.
אירופה וארה"ב במשחקי כוח
וזה מחזיר אותנו למנגנון ה־snapback sanctions בהחלטה 2231 שמשמעות הפעלתו היא ביטול טוטלי של ההסכם.
לשום צד אין זכות וטו על הפעלת הסנקציות מחדש, ועל כן האירופאים, האיראנים והרוסים טוענים שברגע שטראמפ התנער מהסכם הגרעין ויישם את הסנקציות האמריקניות נגד איראן לפני שנתיים, הוא ביטל את מעמדה של ארה"ב.
בשנה שעברה פרסמה המחלקה המשפטית של מחלקת המדינה חוות דעת השוללת עמדה זאת, משום שהצעד האמריקני לא ביטל את החלטה 2231 ועל פי ההחלטה ארה"ב היא צד להסכם. ביום רביעי חזר פומפאו על עיקרי חוות הדעת של מחלקת המדינה באומרו, "החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מאוד ברורה - אנחנו לא צריכים להכריז על עצמנו כצד להסכם. זה פשוט שם בניסוח... זה ברור מאליו".
כעת הצדדים נמצאים במשחק עצבים. אבל למעשה הממשל מנצח בכל תסריט. אם האמריקנים אכן יפעילו את הסעיף המחזיר את סנקציות האו"ם - לרבות אמברגו הנשק - ובכך למעשה יטרפדו את ההסכם, יהיה מדובר בצעד מוצדק כי איראן אכן מפירה את ההסכם באופן מהותי.
מעשה אמריקני שכזה יפגע קשות באיחוד האירופי המוביל, בהנחיה גרמנית, את המדיניות הפרו־איראנית ביבשת. אם האיחוד ימשיך לטעון שלארה"ב אין את הסמכות לפעול, המעשה יחזור אליו כבומרנג. עוד לפני הופעת נגיף הקורונה, מדינות רבות בתוך האיחוד כפרו בסמכות בריסל־ברלין להכתיב מדיניות חוץ אנטי־אמריקנית ופרו־איראנית.
מאז הכישלון של האיחוד בניהול משבר הקורונה, מעמדו הגיע לסף התרסקות. היחלשות זאת באה לידי ביטוי מוקדם יותר החודש כאשר מדינות רבות התאגדו לפסול הצעת החלטת גינוי נגד ישראל וממשל טראמפ בנושא תוכנית המאה. אם האיחוד האירופי יפעל לסכל מהלך אמריקני להחזיר את הסנקציות נגד איראן, הדבר עלול למוטט את יכולתו להכתיב מדיניות חוץ אחידה לחבריו.
ובאשר לפוליטיקה האמריקנית: אם הממשל יודיע כי הוא מפעיל את הסעיף שמחזיר את הסנקציות, יפגע הדבר בביידן ובדמוקרטים, יהיו ההשלכות אשר יהיו: אם המהלך ייכשל, ומנגנוני האו"ם יכריעו כי לארה"ב אין את הסמכות לעשות זאת, הממשל ישתמש בכך כהוכחה לכך שממשל אובאמה שיקר בשעה ששיווק לציבור את ההסכם. אם המאמץ יצליח, אזי הוא יחשוף את טירוף הדעת בבסיס המדיניות הפרו־איראנית של ביידן והדמוקרטים.
לא ברור כיצד הדברים יתפתחו בשבועות ובחודשים הקרובים. אולם ברור כי כפי שהדברים עומדים כיום, הנטייה הברורה של הממשל היא להביא לביטולו של ההסכם עד אוקטובר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו