איחוד מנצח

ממשלת האחדות הנרקמת היא הבשורה הטובה ביותר לה יכל הציבור בישראל לפלל בימים טרופים אלה. כובד המשקל של האתגרים העומדים על הפרק, הסיטואציה החברתית, והאמון בממסד חייבו איחוד כוחות, וכשזה הגיע ניתן להיות אופטימיים שאנו בהחלט בכיוון נכון. העת היא עת מעשה, היא לא עת לדיבורים, ובהקשר הזה – האחדות תנצח.

 

זהו אתוס לאומי עתיק שבשעת צרה עם ישראל יודע להתאחד, אך נדמה היה בשנים האחרונות שהפוליטיקה והמשבר הערכי בחברה הישראל מטשטשים גם את עמוד התווך הכל כך חשוב הזה. והנה קמה לה ממשלת אחדות, עם לא מעט קשיים ודילמות, אך בהחלט ניכר כי מנהיגי הציבור הכירו בצורך, הזיזו אינטרסים אישיים, ויתרו על חלק מהפנטזיות, והחליטו שאין ברירה אחרת. ומבלי להיכנס לתיאורים רומנטיים נוספים, חשוב להבין מה באמת עומד על הפרק, וכמה האחדות הזו חשובה.

היציאה ממשבר הקורונה לא תהיה פשוטה – בשום אספקט, ובייחוד ביכולת להתרומם מהר להניע את המשק, במסגרת מעל מליון מובטלים, וגרעון תקציבי עצום, שלא היו כמותם עד כה. המכניזם לייצר תהליך ראוי מחייב אמון – של כל המערכות, תוך יכולת לשתף פעולה לקיים ויתורים, הכל מתוך הבנה של המטרה העליונה וביטול אינטרסים שוליים. זה מאוד מזכיר את ממשלת האחדות באמצע שנות ה-80 ועיסקאות החבילה.

אי אפשר לחבר ארגוני עובדים, מערכות שלטוניות, ונציגי ציבור לכדי החלטה קוהרנטית מבלי שמאחדים כוחות. בטח לא באופן שיאפשר אפקטיביות מירבית, והסכמות שמתבססות קודם כל על אמון. ההיבט הזה של אמון מאוד נפגע בשנים האחרונות. זו לא ביקורת אלא צילום המצב. לא ניתן לקדם מדינה כשחצי ציבור סבור שמיהו עושה עליו סיבוב. הדרך היחידה לחזק את האמון הוא בשילוב כוחות לאומי וליברלי. יהיו שיגידו שזה הכי טוב שניתן, ויהיו שיגידו הכי פחות גרוע – אך ללא ספק רק כך ניתן לצאת ממשבר שמצוי על רקע של טלטלות פוליטיות חסרות תקדים.     

מעבר לאמון הציבור, שהוא אבן מרכזית בחומת החוסן הלאומי שלנו, יש לקחת בחשבון גם את ערך היסוד הדמוקרטי, והוא שלטון העם. בטח נוכח הזעקות על "חיסול הדמוקרטיה" בישראל. ממשלת האחדות נונת תשובה חדה לאמירה הזו – הדמוקרטיה שלנו חזקה מאוד. איני טוען שהעם רצה באחדות. אך הפועל היוצא לבחירת ההמונים לא מאפשר אחרת. לראייה – 3 פעמים לא צלחו מנהיגי הציבור להקים ממשלה. לא הייתה כל דרך אחרת. בהסתכלות על הציבור – האמירה היא "אנחנו רוצים גם וגם", וזה מחזיר את השאלה, היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? והתשובה שניתנת כאן היא "בהחלט כן!". האחדות היא ביטוי ממשי לתוצאות הבחירות, לא רק האחרונות, אל של כל 3 המערכות. אגב, סקרי דעת הקהל תומכים בכך שהציבור עצמו הבין שאין ברירה אחרת. מימוש האחדות הינו שלטון העם במלוא מובן המילה. 

הסוגייה האחרונה שעל הפרק והיא האקוטית ביותר, היא "תכנית המאה", שטומנת בחובה את סוגיית הריבונות הישראלית על שטחים שעד כה היו במחלוקת. מהלך הריבונות הוא מהלך דרמטי בעל השלכות ארוכות טווח, הן על החברה שלנו, והן על עתיד המדינה. גבולותיה של מדינה מייצגים פרקטית את מרחב הפעולה האפשרי שלנו בראייה של התפתחות החיים בישראל, ש80% מאוכלוסייתה מרוכזת במישור החוף, וללא עתודות קרקע. הנתון הזה מחייב הבנה שהיכן שאין לנו ריבונות לא תהיה התפתחות, ולא תהיה התיישבות. זהו צורך לאומי ממדרגה ראשונה. 

ההקשר הזה לא מצוי בקונצנזוס ציבורי רחב, ומכאן שלא ניתן לקדמו כל עוד כל צד פועל על-פי אינטרס אחר. ממשלת האחדות בעיתוי הזה מאפשרת קידום מהלך הריבונות תוך הסכמה רחבה ככל הניתן, ולא רק מתוך אינטרס לאומי מובהק של הסדרת הבלתי מוסדר וקידום החברה הישראלית, למשל עתיד ההתיישבות בבקעת הירדן, חבל ארץ שלא טופח כי ההכרה בו לא הוסכמה. החלת ריבונות על הבקעה תיתן לחברה הישראלית אופק צמיחה והתפתחות התיישבותיים. זה קריטי לעתיד המדינה שלנו – וזה נושא שלא יכול היה להתקדם ללא שילוב כוחות.

ייתכן ויהיו היבטים שלא יקודמו בממשלה כזו, בגלל פערים ערכיים, והם יישארו בסטאטוס קוו – למשל רפורמות משפטיות, סוגיות של דת ומדינה – אין לזלזל בהן – מדובר בהיבטים מהותיים. אולם בעת הזו, כאשר האתגר שלנו הפך להיות יציאה מהבית וחזרה בקו הבריאות, אנו נדרשים להנהגה מאוחדת המקבלת את מירב אמון הציבור. 

האחדות חיונית להמשכיותה של ישראל והתעצמותה בעתיד הנראה לעין, היא חיונית לחוסן הלאומי של החברה שלנו. ומכאן שכל המקטרגים את המהלך בוחנים אותו מזווית פוליטית צרה. גם הם מבינים היטב שאחדות היא צורך השעה, רק שהם העדיפו כנראה להיות בצד שמדבר ולא בצד שעושה. בסופו של עניין מי שנכנס לממשלה נטל על עצמו אחריות- לעבוד קשה כדי לצאת מחוזקים מהמשבר בו אנו מצויים. ובמצב הזה ברור שעשייה חשובה לאין ארוך מדיבורים.

הכותב הינו מפקד חטיבה לשעבר בצה"ל, כיום חוקר בתחום יחסי צבא וחברה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו