להסתכל מעבר לעקומה

הממשלה החדשה תידרש לכבות את שריפת הקורונה, אבל לצד זאת תתבקש להפוך את הלימון ללימונדה • טיפול בפנסיות התקציביות והשקעה בעבודה המקוונת הם צעדים מתבקשים

הממשלה החדשה תוכל לטפל במגוון אתגרים חשובים מאוד לישראל, שאינם נתונים כלל לוויכוח אידיאולוגי. אתגר הקורונה, מן הסתם, הוא הראשון שידרוש טיפול, יחד עם הפגיעה האנושה בכלכלה שנלווית אליו - בעסקים ובעוסקים. אך מלבד זאת עומדים בפנינו אתגרים מבניים לא פשוטים, כמו משבר הפנסיות שממנו אנחנו ממשיכים להתעלם, למרות שהפנסיות התקציביות בלבד כבר נוגסות מהתקציב כ־25 מיליארד שקלים בשנה, ויתרת ההתחייבויות של המדינה לפנסיות עומדת על סכום אדיר השווה לשתי שנות תקציב מלאות - כטריליון שקלים. 

מערכות המשפט, הביטחון - השב"ס ובעיקר צה"ל, יצרו התחייבויות פנסיוניות אדירות, המנותקות מסכומי ההפרשות שנצברו לעמיתים בקרנות. שופטים הזכאים לפנסיה של יותר מ־90 אלף שקלים בחודש לא צברו בקופתם גם מחצית מהסכום שהמדינה התחייבה לו; אנשי קבע שפרשו באמצע החיים לפנסיה זכאים ל"פנסיית גישור" - גמלה המשולמת במשך 20 שנה ויותר, עד גיל הפנסיה - גם זו התחייבות שאין לה כיסוי אקטוארי. המשמעות היא שאנחנו יודעים מראש שהמדינה תגדיל את ההוצאה מהתקציב מדי שנה עד שבתוך שני עשורים אנחנו עלולים להגיע למצב של חדלות פירעון. 

גם המוסד לביטוח לאומי צועד לכיוון דומה - אין כיסוי אקטוארי להתחייבויותיו וגם הוא צפוי להגיע למצב של חדלות פירעון. אלה הן שתי דוגמאות למשברים שחייבים לטפל בהם בהקדם. זו משימה לאומית חשובה.

השבוע שאלתי את שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, מה היה עושה בקדנציה הבאה לו היה ממשיך בתפקידו. "הייתי פועל להפוך את לימון הקורונה ללימונדה", ענה. "זו הזדמנות להגדיל את הפריון - מדד שבו ישראל מפגרת אחרי המדינות המפותחות - על ידי תמיכה בהמשך עבודה מהבית ודחיפת הפיתוח של ענפי הדיגיטל. צריך להשקיע בחדשנות וביזמות כדי ליצור מנועי צמיחה מהענפים החדשים שיקומו בעקבות הקורונה", אומר כהן.

לדבריו, צעדי המנע שהביאו להשבתת המשק מעלים את קרנם של הרפואה מרחוק, הלמידה מרחוק ויתר שירותים מקוונים, כמו גם כלי עבודה מרחוק ומסחר ברשת. כל הכלים האלה עשויים להוריד את הנסועה - בכבישים ובאוויר, ובכך להגביר את הפריון - להוציא יותר תפוקה מכל שעת עבודה. 

להסתדר עם הקיטוב

קשה לראות איך הממשלה הבאה תבצע שינויים מבניים הדרושים לכלכלה, מכיוון שהתפיסה הכלכלית של עמיר פרץ, איציק שמולי ואבי ניסנקורן היא התפיסה הקוטבית לתפיסת הליכוד. כהן קידם הסכמי סחר; חתם על צו יבוא אישי, שהפך את ההזמנה באינטרנט לפשוטה וזולה עד סכום מסוים; ביטל שורה של מכסים, כולל היטל ההיצף על יבוא המלט; פישט תהליכי תקינה, תוך אימוץ התקינה הבינלאומית ותחרות במכון התקנים, שהיה מונופול בתחום; הפחית רגולציה שהביאה לקיצור תהליכים בהקמת מפעלים ועוד שורה של מהלכים שלפחות על הנייר מנוגדים לתפיסת עולמו של פרץ, יורשו המסתמן בתפקיד. 

המהלכים הללו הביאו לשיפור ברמת החיים של האזרחים והיזמים החדשים; האם עתה פרץ וחבריו צפויים לתמוך בארגוני עובדים, בפקידות ובמעסיקים מאורגנים גדולים? על שולחן משרד הכלכלה מונחת דרישה להשית היטל היצף על יבוא מלט, בשיעור של 30 אחוזים. כהן סירב לדרישה ולהמלצה כזו של הממונה על ההיטלים; פרץ עשוי לאשר אותה. 

היקף היצוא של ישראל הקדים את תחזית הגידול שלו וערב המשבר חצה את רף 115 מיליארד הדולר. כזכור, האבטלה הגיעה לשפל כל הזמנים ושיעור ההשתתפות בעבודה גדל. ישראל זינקה במדד התחרותיות מהמקום ה־33 למקום ה־16. רמת השכר עלתה. המדדים היו נמוכים, כך שגם רמת החיים עלתה. 

משרד הכלכלה שולט במכסים ובמכסות, שנועדו להגן על היצרנים המקומיים מפני תחרות, על חשבון הצרכנים כמובן. המכסים והמכסות הם שימוש כוחני, חוץ־תקציבי, שמטרתו לאלץ את הצרכן המקומי לשלם יותר על סחורות ושירותים יעילים וטובים יותר המוצעים במדינות אחרות, ובסכומים נמוכים יותר. במקרים רבים מדובר בתעשיות ובחקלאות הראויות בהחלט לתמיכה ממשלתית, אך ממשלות בארץ ובעולם, המעוניינות לתמוך בהן אך לא רוצות לעשות זאת על ידי הוצאה תקציבית, עושות זאת על ידי כך שהן מאלצות את הצרכנים לתמוך בהן. 

העיוות הזה מביא לייקור רמת החיים ומנוון את התעשיות שלא צריכות להתחרות בעולם האמיתי, ולכן פוגע ברמת הפריון. 

מבחינה כלכלית, הממשלה הבאה עלולה לדבר בשני קולות קוטביים. במשרד האוצר יכהן שר מהליכוד, בעל תפיסות ליברליות, שישאף לקדם רפורמות מבניות כי עליהן הם ייבחנו. על משרדי הכלכלה והרווחה ינצחו שרים שיובילו גישות הפוכות. 

80 מיליארד יספיקו?

קואליציה שמורכבת ממפלגות בעלות אידיאולוגיות שונות אינה מצרך נדיר בישראל. גם שר האוצר היוצא, משה כחלון, הצהיר על עצמו כ"חברתי" לפני "איש שוק", תחת ראש ממשלה הידוע בתפיסות כלכלה ליברליות. כך קידם השר כחלון את תוכנית "מחיר למשתכן". ייתכן מאוד שכל אותם זוכים ב"דירה מוזלת", התחייבו למחיר גבוה יותר מכפי שיגיעו רמת המחירים אחרי משבר הקורונה, גם בלי ההטבה היקרה והמיותרת הזו. 

זוהי דוגמה קלאסית לפערי התפיסה בין אלו הרואים במדינה אמא ואבא כל יכולים, לבין מי שרואה בה הורים מאפשרים. מחד, "ההורים" שמכתיבים לילדיהם מה לקנות, היכן לקנות ובאיזה מחיר, ומנגד, אלה היוצרים להם סביבה נוחה להצליח וסומכים עליהם שימצאו את דרכם בעצמם. 

ראוי לציין שמלבד הטעות הקשה של כחלון בתחום הדיור, תוכנית הדגל שלו, הוא פעל גם בכיוון הליברלי.

כאמור, לפני הכל הממשלה הנכנסת תיאלץ לכבות את שריפת הקורונה. מצד אחד שלה יש מי שלא מתרגש מגירעונות, הצד השני חרד להם וגאה בהורדת יחס החוב־תוצר ערב המשבר לסביבות ה־60 אחוזים. אלא שבמקרה הזה יש תמימות דעים: צריך להזרים כסף לשוק כדי להציל את העסקים והעוסקים. 

קרוב לוודאי שגם ממשלת שמאל כלכלי לא היתה מציעה חבילת סיוע גדולה יותר מ־80 מיליארד שקלים. מדובר בסכום גדול מאוד, אם מתחשבים בכך שהוא רק צד אחד, כי בצד השני יש פגיעה בתוצר ובהכנסות המדינה. אם המשבר לא יימשך יותר מהצפוי, ייתכן מאוד שלא תידרש לו תוספת משמעותית. 

היכולת האמיתית שלנו לצאת מהמשבר ולחזור לשיעורי אבטלה נמוכים ולשיעורי צמיחה סבירים לא תלויה בגודל חבילת הסיוע, אלא במהלכי ההתאוששות. אם הכיוון יהיה תמיכה רגולטורית בעסקים, הקלות בעשיית עסקים, הגברת תחרות ופתיחת השווקים - נוכל לחזור למתווה הגידול ביצוא ובצמיחה. כי בכלכלה המתווה, הכיוון, חשוב יותר מהתוצאה המיידית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו