ממשלת נתניהו־גנץ הוקמה סוף־סוף, אחרי משבר פוליטי מהעמוקים ומהמתישים שידעה המדינה, ועל רקע משבר בריאותי וכלכלי בקנה מידה היסטורי. אולם כמו בכל משבר, גם הפעם אפשר שתהיה טמונה בו הזדמנות גדולה. לא, אני לא מתכוון לתוכנית המאה, שנתניהו נחוש לקדם. ההזדמנות שאני מזהה היא שילוב האזרחים הערבים במדינה ובמוסדותיה והמשך שיפור מצבם הכלכלי והחברתי.
תוכנית ההשקעות הממשלתית 922, הגדולה ביותר בתולדות ישראל ביחס לחברה הערבית, נעשתה ביוזמתה ובהובלתה של ממשלת נתניהו, ויושמה בשיתוף פעולה עם מנהיגי הציבור הערבי, חברי הכנסת וראשי הרשויות, ואת הצלחותיה אנו רואים ומרגישים כמעט בכל היישובים הערביים. תנופה זו, נוסף על מיגור האלימות, צריכה להימשך. אבל מהממשלה החדשה - ובמיוחד מהשותף הדומיננטי בה, בני גנץ, שפנה לציבור הערבי במהלך קמפיין הבחירות - מצופה לפעול בכמה מישורים על מנת לקדם את השוויון בין יהודים לערבים לשלב הבא.
נכון, היתה הבטחה של גנץ לשינוי חוק הלאום, אולם בהרכב הכנסת הנוכחי, ספק אם הדבר אפשרי. מרבית חברי הכנסת, כמעט מכל הסיעות, רואים בתיקון חוק הלאום איום על אופייה הציוני של המדינה. אפשר לנהל סימפוזיונים בנושא, אבל את אנרגיות העשייה מומלץ להשקיע במקומות הנכונים, שלגביהם יש הסכמה רחבה.
בתור התחלה, לבד ממינוי שר ערבי, צריך לעבות באופן משמעותי את ייצוג החברה הערבית בשכבות הניהול וקבלת ההחלטות בשאר משרדי הממשלה, במוסדות הציבוריים ובשירות המדינה. נציגי החברה הערבית צריכים להיות מיוצגים שם באופן שוויוני, וחשוב מכך - הפוטנציאל האנושי שלהם חייב לעמוד לרשות החברה כולה.
הממשלה החדשה צריך להציג את תוכנית שלב ב' בפרויקט השילוב, הפעם עם מיפוי צרכים והשקעות לצורך סגירת פערים בדגש על מיצוי ההון האנושי, כגון השכלה גבוהה והכשרה מקצועית מתקדמת, צמצום "בריחת מוחות" ללימודים אקדמיים ברשות הפלשתינית או בירדן, שיפור תשתיות אינטרנט ונגישות למשאבים דיגיטליים, ועוד. כך, עם או בלי חוק הלאום, יידעו אזרחי ישראל הערבים שמדינת ישראל, מדינתם, רואה בהם אזרחים שווי זכויות.
נקודה נוספת שחובה להתייחס אליה היא ביטול או תיקון חוק קמיניץ, אבל רק במקביל לקידום נושא התכנון והבינוי וגיבוש תוכנית להקמת עיר ערבית חדשה. נדרשת תוכנית להסדרת היישובים הלא מוכרים בנגב, "החצר האחורית" של ישראל; בעיה אקוטית ומורכבת שמדינה מודרנית לא יכולה להשלים עם קיומה, ושהפתרונות הקודמים - עתירי ההשקעה - לא הותאמו לצרכים ולמאפיינים של האוכלוסייה המקומית.
נוסף על עידוד הצעירים הערבים לרכוש השכלה גבוהה, במיוחד בתחומי הרפואה והמדעים המדויקים, ונוסף על חיזוק התוכנית לקליטת ערבים בתפקידי מפתח בשירות המדינה, יש צורך לעודד חברות במגזר הפרטי להעסיק ולשלב צעירים ערבים בשורותיהן.
טוב יעשו השרים החדשים והרבים אם יגיעו באופן קבוע ורציף לכל יישוב ערבי, שלא לצורכי צילומים ויחסי ציבור, אלה כדי להכיר, לראות מקרוב, להקשיב ולהקצות יחס ומשאבים לכל יישוב ויישוב, ללא יוצא מן הכלל. החברה הערבית בישראל לא זקוקה ל"אפליה מתקנת", היא צריכה את תיקון האפליה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו