בשבועיים האחרונים מתנהל מחול שדים סביב שאלת "ניהול" משבר הקורונה, שלאור רגישותו ימשיך כנראה להעסיק את התקשורת גם בתקופה הקרובה. לצערי הרב, למעט כמה יוצאי דופן, (שביניהם בלט מאמרו המצוין של תא"ל (מיל') גל הירש ב־Israel Defense), מרבית הכותבים והפרשנים פשוט מחמיצים את השאלה המרכזית - או שהיא פשוט לא מתאימה לאג'נדה שלהם. הגדיל לעשות שוקי שדה ב"דה מרקר", במאמר ארסי על המל"ל, ברובו מנותק מהמציאות ומהעשייה יוצאת הדופן שלו במשבר הנוכחי ובשנים עברו, כשהוא נעזר בראיונות ורעיונות של "נפגעי מל"ל" שונים, וגם בפוליטיקאים שמטרתם העיקרית היא הטלת דופי בראש הממשלה ובצוותו.
השאלה המרכזית, שאותה מנסים לעמעם כל היועצים והפרשנים שאינם מבינים את שיטת הממשל בישראל, או שהם רוצים לשנותה על ידי הפעלת לחצים לא לגיטימיים, היא לא מי "מנהל את האירוע", אלא מי מקבל את ההחלטות.
ההיררכיה של הרשות המבצעת בישראל ברורה מאוד, גם אם לא תמיד עבדנו לפיה: רה"מ והקבינט המדיני־ביטחוני, או כל הרכב שרים אחר, שנקבע (ולעיתים מליאת הממשלה על פי החוק), הם אלו שממונים על קבלת ההחלטות המרכזיות המשפיעות על חיינו בשגרה ובחירום. הרשות המחוקקת, כלומר הכנסת, אמורה לפקח על פעילויות הרשות המבצעת. זהו תהליך חשוב מאוד, אך לעיתים קרובות ועדות הכנסת, בעיקר כשהן נשלטות על ידי האופוזיציה, לא עוסקות בפיקוח, אלא בניגוח רה"מ והשרים.
פורום מצומצם
אם מבינים את הגדרות היסוד הללו, מובן שהדיונים על "מי מנהל את המשבר" פחות רלוונטיים. קבלת ההחלטות מתבצעת בפורום מצומצם, לעיתים על ידי רה"מ לבדו. על מנת לסייע לו בקבלת ההחלטות ובניתוח חלופות הפעולה שמעלים הגופים המקצועיים, הוקם גוף מטה - המטה לביטחון לאומי (מל"ל).
המל"ל אינו גוף אופרטיבי ואסור שיהיה כזה. תפקידו לתכלל את כל המידע הזורם מהגופים המקצועיים - כל אחד בתחום מומחיותו ואחריותו, לנתח את החלופות ולהציגן בפני מקבלי ההחלטות, תוך הבלטת היתרונות והחסרונות של כל אלטרנטיבה. ראש המל"ל רשאי להמליץ על חלופה או פתרון, אך את ההחלטות, ואת מלוא האחריות להן, מקבל רה"מ, כשלצידו צוות שרים מצומצם, כגון הקבינט (כשמדובר בנושאים ביטחוניים ומדיניים). את תרגום ההחלטות לפעולות בשטח אמור המל"ל להעביר לגורמי המקצוע, כל אחד על פי מומחיותו ויתרונו היחסי תוך שמירה על אובייקטיביות מלאה, ולנטר את הביצוע.
מי שמציע להעביר את ניהול המשבר לצה"ל, לאחד ממשרדי הממשלה, או לכל גורם אחר, לא מציע רק לקחת את הניהול מהמל"ל, אלא רוצה בעצם לקחת את האחריות על קבלת ההחלטות מרה"מ, ולהעבירה בפועל לראש הגוף שעליו הוא ממליץ ש"ינהל" את התהליך במקום ראש המל"ל. אין מחלוקת שצה"ל, המוסד או השב"כ הם גופים אופרטיביים מוצלחים יותר מהמל"ל, וכך צריך להיות, זה תפקידם. אין לגופים אלו שום יתרון על רה"מ והמטה שלו בקבלת החלטות.
תפקידו של המל"ל הוא להפעיל כל גורם על פי יכולותיו ויתרונו היחסי: צה"ל באכיפת סגר בעיר, המשטרה בפיקוח על הסדר הציבורי, משרד הבריאות בניטור בתי החולים ומלאי התרופות, האוצר בניהול הקופה הציבורית, משרד הביטחון ברכש מהיר ואפקטיבי בארץ ובעולם, מפא"ת בפיתוח רעיונות טכנולוגיים מחוץ לקופסה וכן הלאה. אין גורם אחר שצריך ויכול לעשות את העבודה הזו, בפרט כשמעורבים בתהליך כל כך הרבה גופים שכל אחד מושך לכיוונו בשיטת (NIH (Not Invented Here. חישבו מה יקרה אם אחד מהגופים ייקח אחריות מלאה על ניהול המשבר כולו: הגופים האחרים, שלהם יתרונות יחסיים רבים, יהפכו מבחינתו למיותרים.
דוגמה קלאסית לדילמה שהעליתי היא הדיון על אסטרטגיית היציאה. כל גוף מעלה את רעיונותיו, נעזר במומחיו וביועציו, ומנסה לדחוף את הרעיון שבו הוא מאמין ובדרך כלל הוא גם זה שמתאים לאג'נדה שלו. אבל איזו עדיפות יש לגופים אלה, שלהם יכולות ביצועיות מצוינות, על רה"מ וצוותו, בקבלת ההחלטה על אסטרטגיית היציאה? מדוע אסטרטגיית היציאה של צה"ל, המוסד, אגף התקציבים באוצר, משרד הבריאות או המשטרה, טובה יותר מהאסטרטגיה שייגבש המל"ל על סמך המלצותיהם של כלל הגופים?
סביר להניח שאם אחד מהם היה מתמנה ל"מנהל המשבר", כפי שמציעים גורמים שונים, אזי אסטרטגיית היציאה שהוא היה מציע, בלי שיש לו יתרון יחסי, היתה מוצגת לרה"מ כאסטרטגיה הנבחרת. הגוף היחיד שיכול לשמוע את כולם, לנתח את ההצעות, יתרונותיהם וחסרונותיהם ולהציגם לראש הממשלה ולשרים, זה המל"ל. אין למל"ל חיסיון מפני טעויות ולכן הוא גם לא זה שמקבל את ההחלטות.
מי צודק?
האם רה"מ והמל"ל בהכרח צודקים? נקווה שכן, אבל ממש אין בכך ביטחון. אנחנו נמצאים בעולם שאותו הגדיר פעם שר ההגנה של ארצות הברית, דונלד ראמספלד, כ־unknown unknown, כלומר, איננו יודעים מה איננו יודעים. טוב עשה רה"מ כשהטיל על המל"ל ועל ראשו, מאיר בן שבת, לרכז ולנהל את האירוע, בדיוק כפי שהיה בעבר באירועים אזרחיים (גם אם בהיקף קטן בהרבה), כאשר הפעולות האופרטיביות מוטלות בכל מקרה על הגוף בעל היתרון היחסי.
חשוב להמשיך ולבחון את ההחלטות המתקבלות ולהתאימן למציאות המשתנה, אבל יש רק גורם אחד הנושא באחריות הכוללת וצריך לקבל את ההחלטות, לטוב ולרע, וזה רה"מ. לצורך כך הוא צריך לידו מטה חזק, שיודע לנקות את רעשי הרקע ולהציג לו את כל הנתונים הנאספים כשהם מעובדים, מנותחים ומוכנים לקבלת החלטה נבונה, ככל שניתן.
תא"ל (מיל') פרופ' יעקב נגל הוא פרופסור אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון ומשמש Senior Fellow ב־FDD) Foundation for Defense of Democracies). כיהן כיועץ לביטחון לאומי של רה"מ נתניהו וכראש המל"ל בפועל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו