כלה נאה וחמוצה

ברית הנישואים הפוליטית המסתמנת בין הליכוד וכחול לבן מכניסה לחבילה גורם שלישי - בית המשפט העליון • עם הכלה אפשר להסתדר, אבל ממש לא כדאי להתחתן גם עם האבא שלה

בעוד המוני בית ישראל נצורים בבתיהם ויוצאים החוצה רק כדי לנשום קצת אוויר ולחפש ביצים, מתנהל משא ומתן קואליציוני נמרץ בין הליכוד לבין כחול לבן. עד כאן - שגרה. משא ומתן קואליציוני הוא ספורט שהתמקצענו בו לרמה אולימפית. ב־72 שנותינו זכינו ל־34 ממשלות בלי עין הרע, ואנחנו רק בכנסת ה־23 שנהיה בריאים. 

איור: שמעון אנגל

מדובר במו"מ קואליציוני אחת לשנתיים, שזו התדירות שבה הישראלי עושה ניקוי שיניים, ולכן היה אפשר לצפות שגם התהליך הנוכחי יעבור עלינו בהשלמה מפוכחת עם תלאות המערכת הפוליטית שלנו. זו יקרה לליבנו עד כדי כך, שאנחנו מוכנים להטריח את עצמנו ללכת שלוש פעמים בשנה לקלפי, סימן מובהק לכך שאהבתנו לבחירות גדולה מאהבתנו לשיננית.

ומה שמחמם עוד יותר את הלב באהבתנו לפוליטיקה הוא שגם בזמן המצור נטול הביצים שאנחנו חיים בו, רובנו חיים בשלום עם מו"מ שבו צד אחד מביא 59 ח"כים והצד השני מביא מלוא הטנא מחילה על כבודו בכך שהוא מוכן בכלל לשקול רוטציה עם העומד בראש המחנה, ובאופן כללי מתנהג כמו יפהפייה צעירה וחסרת כל שעושה טובה ומתחתנת עם ביל גייטס. 

והטייקון, שבכל זאת גם הוא זקוק לרעיה, מוכן להעביר על שמה את מחצית רכושו ולתת לה מקום שווה בהנהלה למרות שניסיונה העסקי מסתכם בלהיות נערת הפוסטר של עסק שהוקם וקרס בנסיבות מפוקפקות, והיא אפילו לא צריכה להגיד שהיא אוהבת את החתן, רק לעמוד בפרצוף חמוץ מתחת לחופה. ואם זה הפרצוף של הכלה - אין להתפלא על כך שגם המוזמנים מהססים לפני שהם משלשלים את הצ'קים לכספת, כי רובם מהמרים שהזוג יתגרש עוד לפני שייוולד הילד הראשון.

הכלה חסרת הנדוניה היא כחול לבן, מפלגת סרק שהוקמה רק לצורך אחד: להיפטר מראש הממשלה בנימין נתניהו, שהצלחתו ארוכת השנים מעלה חלודה וייאוש בנפש מתנגדיו. בראש כחול לבן עומד טירון פוליטי, שאם הברית תצא לפועל - יהיה ראש ממשלת ישראל, וזה יהיה תפקידו האזרחי הראשון. כמעט כל מי שנמצא אחריו ברשימה יהיה שר. כדי לשדל את הכלה הזאת יצטרך גוש הימין ואיתו המדינה כולה לוותר על החלת הריבונות בבקעה ולמסור את מפתחות ההכרעה בכל נושא לידי בית המשפט העליון. 

מעצם טבעה, ממשלת אחדות היא לא מקור לאושר כללי. הממשלה המסתמנת מהנה עוד פחות מקודמותיה, כיוון שהיא מצטיירת כעדיפה על מערכת בחירות רביעית, ועוד בתקופת קורונה. השמאל מחמיץ אליה פנים כי הוא שונא את נתניהו - וגם כי השמאל חמוץ כידוע, והימין מתמרמר על גודל המוהר ששילם עבור הכלה. ואין לשכוח את העניין הפסיכולוגי הידוע: עוד שני קולות והיתה כאן ממשלת ימין. כואב יותר לקבל 98 במבחן מאשר 80.

כמובן, תמיד יש כאלה שמרוצים. בימים אלה הם מסתובבים במרחב הציבורי, עד 100 מטר מהבית שלהם, וכיוון שאי אפשר לראות את חיוכם שכולו אחדות וחיבה, תוכלו לזהות אותם לפי המסיכות הצבעוניות עבודת יד שהם תפרו בעצמם. הם מרוצים כי הם רוצים ממשלה כבר, בעיקר אחרי שלוש מערכות בחירות, כי הם לא רוצים בחירות רביעיות, כי זו חתיכת כאב ראש לארגן בחירות בימים של הגבלות על התקהלות, כי יש להם לב טוב וכי מה אכפת להם מי יושב בוועדה לבחירת שופטים ומי יהיה שר המשפטים. 

מבחינות רבות הם צודקים. אבל לממשלת האחדות בתנאים שמכתיבה כחול לבן יהיה מחיר כבד, שספק אם הוא זול יותר ממחירן הכלכלי והחברתי של בחירות רביעיות. ויתור על החלת ריבונות הוא עניין אחד, אבל ויתור על עצמאות הממשלה והכנסת מול בית המשפט הוא עניין אחר לגמרי.

נתניהו, למרות כישרונו להבחין בין איומים טקטיים (עזה) לאסטרטגיים (איראן, הכלכלה), לא צפה את החורבן שהמיטה מערכת המשפט על הדמוקרטיה. ייתכן שגם עכשיו הוא לא מבין את המשמעות ואת הסכנה בהשתוללות הפרועה שמבצעים שופטי בית המשפט העליון במהלך כהונתו בכלל ובשבועות האחרונים בפרט. אלה, בשבועיים האחרונים, התערבו באופן תקדימי בעבודתה של הכנסת כאשר כפו עליה דיון בהחלפת יושב הראש, לא פסלו את עצמם מלדון בשאלת כשירותו של נאשם בשוחד לכהן כראש ממשלה - למרות שזו מעוגנת בחוק יסוד, ובכך חרגו מהתנהלותם הרגילה בתוך המצאות משפטיות כגון "מידתיות", "סבירות" והרחבת זכות העמידה לכל דיכפין ובעיקר כל נודניק.

יחסי בית המשפט, הממשלה והכנסת לא מעניינים במיוחד את הציבור הרחב, גם עכשיו, כשהכלה מצד כחול לבן חותרת לבטל את תוצאות שלוש מערכות הבחירות על ידי פסילתו של נתניהו דרך בית המשפט העליון, שרק מחכה להזדמנות לפסוק בנושא. אין להאשים את הציבור, כיוון שחוסר העניין הזה מעיד על בריאות נפשית. אבל מנתניהו, שהרחיק ראות בנושאים כמו איראן, מאגרי הגז, מדינות ערב ועוד כהנה וכהנה - הפגין קוצר ראות ואוזלת יד בנוגע לפריצת גדר ההפרדה בין הרשויות. 

נתניהו הואשם על ידי השמאל פעמים רבות בכך שפגע בדמוקרטיה. והשמאל צדק, אם כי לא מהסיבות הנכונות: הדמוקרטיה אכן נפגעה כתוצאה מההגנה המתמדת שסיפק נתניהו לכל גחמותיו של בית המשפט העליון.

משאים ומתנים, בכנסת ומחוצה לה, גם אם אין בהם נחת או זוהר - הם בכל זאת מערכת הגיונית להסדרת יחסים בין אנשים או גופים שיש ביניהם חילוקי דעות אבל בכל זאת מעוניינים לחיות יחד. לכן, רוב הפשרות הנחוצות - מקובלות עלי כי הן חלק מהיחסים בין המפלגות. אבל ההפקרה של מערכת המשפט על ידי הליכוד מכניסה אל ברית הנישואים הפוליטית גורם שלישי, שלא אמור להיות שם בכלל - והוא בית המשפט העליון. עם הכלה אפשר להסתדר, אבל ממש לא כדאי להתחתן גם עם האבא שלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו