על טעויות משלמים

פיצוי עסקים במשבר הוא עניין סבוך, אבל חלק מהפתרונות שניתנו בישראל גורמים נזק ממשי • הכלי החשוב מכל לשמירה על תפקוד השוק הוא אשראי, אם כי גם למידה מארה"ב לא תזיק

מגיפת הקורונה היא רק סעיף אחד ברשימה ארוכה של סיכונים העומדים בפנינו, אלא שהסיכון הזה התממש כעת - סיכון המשפיע על כלל האזרחים. אנחנו נוהגים לשאול את עצמנו עד כמה מערכות הביטחון, פיקוד העורף והבריאות ערוכות להתמודדות עם משברים לאומיים, אך כפי שאנחנו נוכחים לדעת כעת, לא רק המערכות הללו אמורות להיות ערוכות להתמודדויות מהסוג הזה. נראה שגם משרד האוצר, למשל, לא הכין תוכניות להתמודדות עם השבתה של המשק. עם זאת, יש גם צורך לקחת בחשבון כי מדובר בסיטואציה נדירה וקשה לצפייה.

ובכל זאת, במהירות רבה ניתן מענה סביר לעובדים, שקיבלו אפשרות לקבל דמי אבטלה בגין חופשה ללא תשלום (חל"ת). זו היתה עצירת דימום גם לעסקים, שבלעדיה היו נאלצים לפטר רבים מעובדיהם. אלא שבשלב הבא השוק ציפה למענה גם לעצמאים ולחברות, שהגיע עד כה בצורה ספורדית - כטלאים של מענים לצרכים שצצו, ולא כמענה מגובש ומקיף לעסקים.

פיצוי עסקים הוא סוגיה סבוכה, ולכל צעד שננקט יש השלכות שחלקן עלולות להיות הרסניות למשק. הקושי הזה אינו מאפיין רק את המשק הישראלי; גם מדינות אחרות מגששות באפלה בימים אלו, וביקורות דומות נשמעות כמעט בכל מקום אחר בעולם. אולם חלק מהפתרונות שניתנו אצלנו מזיקים במיוחד, וסביר להניח שלא היו מוצעים במקומות מתוקנים. 

כך, למשל, המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר הורתה לבנקים לא להגביל חשבונות עסקיים, כמקובל, בגין החזרות צ'קים ואי כיבוד הוראות תשלומים. לכאורה, מדובר בצעד מתחשב בעסקים שנקלעו למצוקה שאינה תלויה בהתנהלותם הרגילה, אך למעשה מדובר בצעד אנרכיסטי שמערער את האמון בעסקים. הדבר דומה להוראה למשטרה לא לעצור גנבים בימי משבר.

מדובר בצעד שמתבקש רק כשנוצר ואקום של חוסר מענה לעסקים במצוקה - בבחינת הוספה מתבקשת של חטא על פשע. 

אין שום סיוע לעסקים שאין לצידו סיכונים גדולים למשק, אבל יש צעדים בעלי פוטנציאל נזק נמוך יחסית. הכלי הטוב ביותר לחלוקת הנטל בין הממשלה לעסקים הוא אשראי. באמצעות האשראי ניתן להמשיך לנהל את העסקים לפי החוקים והכללים הרגילים. לדוגמה: השאלה המיידית שעלתה לעסקים אחרי שניתן מענה לתשלום השכר לעובדים, היא כיצד עליהם לנהוג בעניין התחייבויות דוגמת תשלום שכר הדירה.

רבים מהעסקים הודיעו מיידית שהם פשוט לא ישלמו אותו, כפי שהודיעו כמה רשתות לבעלי הקניונים שבהם הן פועלות. האם זה תקין? כיצד על המדינה לנהוג כלפי עסקים שלא מכבדים הסכמים? האם על בעלי הקניונים והנדל"ן המסחרי בכלל לשאת לבדם בעלות המשבר? עד כה השאלות כבדות המשקל הללו נותרו ללא מענה - ומדובר בהתנהגות אנרכיסטית מסוכנת של השוק. 

צעדים לא הוגנים

משברים הם מצבי קיצון המעמידים במבחן גם את חוקי המשחק השגרתיים שלנו; כחלק מהמהלכים הספורדיים, הכריז האוצר גם על ביטול גורף של תשלום הארנונה לעסקים. מדובר בצעד לא הוגן במיוחד, בהתחשב בכך שהעסקים אינם מושבתים כליל: הם עושים שימוש בנכסים ברמות שונות, בין השבתה מלאה לפעילות מלאה. אז מדוע לפטור את כולם מתשלום בגין שירותים שניתנים להם? 

האוצר הכריז גם על פיצוי לעצמאים, אך הפלה באופן בוטה בינם לבין השכירים. בתי המשפט הכירו בכך שבמקרים רבים ההבדל בין שכירים לעצמאים אינו הבדל מהותי. לכן פעמים רבות הם פסקו שהפסקת עבודתו של עצמאי מזכה בפיצויי פיטורים, ממש כמו שכיר. גם שכרם הממוצע אינו שונה מזה של עובד שכיר. ובכל זאת, הפיצוי שלהם הוגבל ל־6,000 שקלים בחודש מארס, כשבפועל רק מעטים מהם יזכו במלוא הסכום הזה.  

כאמור, הכלי החשוב ביותר לשמירה על פעילות נורמלית ככל הניתן של השוק הוא האשראי. האוצר השתמש בו ככלי מרכזי לפיצוי המגזר העסקי, כפי שעשו במרבית מדינות העולם, אולם גם החלטה זו יושמה באופן רשלני. בינתיים נעשו בכלי פיצוי זה כמה תיקונים, אך עדיין יש בו לא מעט חולשות, שעליהן הצביע, בצדק, איגוד הבנקים בפנייתו למנכ"ל האוצר השבוע.

לפי פרסומי האוצר, אמורה המדינה להעמיד הלוואה בערבות מדינה של 85%, אולם לקרן ההלוואה הראשונית, על סך 2.3 מיליארד שקלים, המדינה הקצתה 480 מיליון - פחות מ־25% מהקרן. באיגוד הבנקים סיפקו נתונים שלפיהם מדינות העולם הקצו 100%-60% מהקרן כערבות מדינה, כשרוב המדינות הקצו 80% ממנה. ההקצאה הנמוכה לצורך ערבות המדינה למעשה מגדילה את החשיפה של הבנקים, מה שמפספס את מטרתה - שכן חשיפה גבוהה שלהם אומרת שנטייתם תהיה לאשר הלוואות עם סיכון נמוך. 

ואכן, פקידים בבנקים מעידים שרבים מבין נוטלי ההלוואות הללו הם עסקים בעלי יתרות מזומנים, המשתמשים בהן לצורך הוזלת האשראי ולא לצרכים החיוניים שלשמם קרן ההלוואות נוצרה. יודגש כי הבנקים מלינים על ההקצאה הנמוכה של המדינה לביטחונות, אך מבחינת הלווים בהתחלה דובר על ערבות מדינה של 85% מההלוואה, שגובהה הוא 8% מהמחזור העסקי של שנה קודמת, עד חצי מיליון שקלים.

אך בהמשך ערבות המדינה הוגדלה ל־90% ממנה. בהמשך נוצר צוואר בקבוק בבנקים, שהתחייבו לתת מענה לכל בקשה בתוך שישה ימים, ומאידך גיסא נאלצו לעבוד במצבת כוח אדם חלקית, כפי שהורו להם הרשויות. במצב שנוצר הם ייאלצו לדחות דווקא את הבקשות של הנזקקים - שהרי קל מאוד לתת מענה למי שחשבונותיו בטוחים.

הבטחה לשיפור 

בפניית איגוד הבנקים למנכ"ל האוצר ניתנה דוגמה מארה"ב, שם מציעים לעסקים הלוואה של 350 מיליארד דולר בערבות מדינה של 100%. אם העסק מוכיח בחודשיים שלאחר העמדת ההלוואה שהיא נוצלה למטרות המיועדות, כמו העסקת עובדים ותשלום דמי שכירות, הרי ההלוואה הופכת למענק. בדרך זו המדינה מעודדת את העסקים לעמוד בהתחייבויות שלהם - הדרך האידיאלית להתנהלות בימי משבר. 

באוצר מבינים את הבעיות הללו והבטיחו לערוך מקצי שיפורים. המדינה, כמו החברות ומשקי הבית, צריכה להעדיף פתרונות של שימוש במקורות והגדלת אשראי בעל סיכון נמוך - אשראי לעסקים רווחיים שנכנסו למשבר בשל המצב. שימוש במקורות יכול לכלול הקדמת נזילות של קרנות ההשתלמות; שימוש בכספי הקרן לחיילים משוחררים למטרות שכר דירה בתקופה הזו; ועוד ועוד.

האשראי המיידי המתבקש הוא צעד כפי שעשה האוצר - החזר מקדמות מס וכן דחייה ארוכה יותר של תשלומי מסים, כולל המע"מ, עוד קודם להעמדת אשראי נוסף - שהוא כלי חיוני. כדי לזרז את הזרמתו ניתן להתלות את ההחזר בייעודים, כפי שעשו בארה"ב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו