החשש מפני עריצות מלווה את הציווליזציה שלנו מאז היווסדה. במאות השנים האחרונות השכילה האנושות לאמץ מודל הפרדת הרשויות שנועד להבטיח כי השלטון לא יעשה שימוש לרעה בכוחו באמצעות הפניית הכוח השלטוני נגד הריבון- האזרחים.
בכדי שמודל הפרדת הרשויות יתפקד חייב להתקיים מתח מתמיד בין הרשויות. כל רשות יודעת שכאשר היא תחרוג מסמכויותיה הרשויות האחרות יעמידו אותה על מקומה. אם הממשלה תפעל בניגוד לסמכויותיה יעביר בית המשפט ביקורת שיפוטית על פעולותיו ובמקרים קיצוניים הכנסת יכולה גם להביע אי אמון בממשלה. אם בית המשפט יפעיל את סמכויותיו באופן אנטי דמוקרטי יש בידי הרשויות הנבחרות לנקוט בשינויי חקיקה ביחס לסמכויות בתי המשפט ולמנות שופטים אחרים בכדי לאזן את המנגנון. המתח בין הרשויות אינו בעיה שיש להתגבר עליה אלא סוד היציבות של המנגנון שמלווה אותנו מאות בשנים. סוד כוחו הוא בשמירה על איזון בין הרשויות, האיזון נשמר באמצעות עצמאות הרשויות ומתח תמידי שמבטיח שאף אחת מהרשויות לא תנכס לעצמה סמכויות לא לה.
מדינת ישראל שרויה במשבר חוקתי עמוק. הדעות חלוקות בשאלת הגורם האחראי למשבר. יש הסבורים כי הממשלה היא זאת שחרגה מסמכויותיה ואחרים סבורים כי בית המשפט והמשפטנים הם שחרגו מסמכויותיהם ונטלו לעצמם עוצמה שלטונית לא להם. המחלוקת עצמה לגיטימית. אין מחלוקת על כך שיש לשמור על איזון; השאלה היא מה היא נקודת האיזון הראויה.
בשנים האחרונות בית המשפט בישראל מאותת שאין גבול לסמכותו והוא פורץ את גדרן של הכנסת והממשלה. הוא מבקש לדון בחוקי יסוד שכוננה הכנסת במסגרת העתירות שהוגשו נגד חוק יסוד הלאום, מוכן לדון בשאלת הרכבת הממשלה בידי מי שהוגש נגדו כתב אישום בניגוד להסדר המפורש בחוק יסוד הממשלה, ומורה לעצמו היתר להתערב בקביעת המדיניות החברתית כלכלית של מדינת ישראל בחוק מס דירה שלישית וביחסי החוץ ומדיניות הביטחון שלה. לאחרונה פרץ בית המשפט אחת מהמשוכות המסורתיות האחרונות שעוד עמדו בפניו והתערב באופן חסר תקדים בהתנהלות הפנימית של הכנסת כאשר הורה ליו"ר הכנסת אדלשטיין לכנס דיון בניגוד לעמדתו.
אפשר להתווכח על נקודת האיזון בין הרשויות, אבל כל עוד אנו מעוניינים בשיטת משטר דמוקרטית אסור לנו לקבל מבנה שלטוני שבו מוסד שלטוני זוכה בכוח חסר גבולות. התחייבות לסטטוס קוו בתחום המשפטי משמעה הפקדת סמכויות מוחלטות בידי בג"ץ. הימנעות מתיקון מנגנון מינוי השופטים, הקפאת השינויים הדרושים בחוק יסוד השפיטה והכרזה על המצב הקיים כסטטי אינם שמירה על האיזון - אלא הכרזה על עליונות המשפטנים.
התחייבות כזאת של הממשלה והרוב בכנסת לא תשמור על הקיים, אלא תבטל את הפרדת הרשויות. רשות שיודעת שלרשויות הנבחרות האחרות אין יכולת תיקון ואיזון מולה, מבטלת את קיומו של המתח הדרוש לשמירה על מנגנון הפרדת הרשויות ויוצרת גוף בעל כוח מוחלט. במקרה של בית המשפט, השופטים יכולים להכתיב נורמות מחייבות חדשות בהינף מקלדת. לכן הנפת דגל לבן וקביעה מלכתחילה שסמכויות בית המשפט לא ישונו בעוד בית המשפט יכול לעשות ככל העולה על רוחו, קוברת בפועל את המתח המתחייב בין הרשויות ומבטלת את מנגנון הפרדת הרשויות.
הרס מנגנון הפרדת הרשויות הוא לא ניצחון של השמאל או הפסד של הימין. כמו שאסור למנות שופט שמתחייב מראש שלא להוציא צווים נגד הממשלה אין להקים ממשלה שקובעת מראש כי לא תבחן את סמכויות בג"ץ. ממשלה שקווי היסוד שלה מקפיאות את יכולת התגובה הממשלתית מלכתחילה, תפגע בכולנו ומסכנת את מבנה המשטר שלנו.
עו"ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קֹהלת
