אנשים כמהים לאור בקצה המנהרה, אבל צריך להיזהר שהאור אינו פנסים של רכבת שבאה ממול
"מהם החיים? החיים הבזק הגחלילית בלילה. החיים הם הבל הפה של הביזון בימי החורף. החיים הם הצל הקטן שעובר על פני העשב ומאבד את עצמו בשקיעה", כה אמר על החיים הצ'יף האינדיאני בלקפוט, "רגל שחורה", שפינוזה האינדיאני אם תרצו. והחיים היום עברו ממסלולם הנורמלי לחיים בין ארבעה קירות, החיים כעת הם מסיכה וכסיות, החיים עברו לממד אחר של מציאות שהאנושות מסתגלת אליה במהירות די מפתיעה. העתיד פוסט המגיפה עדיין לוטה בערפל. אני מציע לכולנו לא להרכיב משקפיים שחורים אבל גם לא ורודים.
מתוך הסרט "טיסה נעימה" (1980)
העובדה שישראל, נכון לשעה זו, נמצאת במצב יחסית טוב בהשוואה לאירופה וארה"ב מעט מסוכנת. עדיין לא הזמן לחלוקת צל"שים וגם לא לריב סמכויות וקטטות אגו בטוויטר.
המגזר החרדי עובר ימים קשים ואין טעם שאוסיף קיסם למדורה - או אצקצק על הפלגים הסוררים. החלב נשפך וכעת יש לתקן ולהציל, אחר כך יהיה מספיק זמן לפוסט מורטם. אבל פטור בלי כלום הרי אי אפשר. צפיתי בסרטוני בתי הכנסת והמקוואות המאולתרות וחשבתי על אמרתו של אחד מאבות החסידות, ר' מנחם מנדל מקוצק: "לא רק השונא את חברו נקרא רשע, אלא גם השונא עצמו נקרא רשע". מי שמסכן את עצמו, את גופו, את נפשו בשם האמונה (גם אם מדובר באמונה תמימה ולא רק התרסה), שונא אחרים ושונא עצמו. הוא רשע.
זוכרים את "טיסה נעימה", הפרודיה העתיקה על סרטי אסונות תעופה? הקפטן וטייס המשנה לוקים בקלקול קיבה ואין מי שיטיס וינחית את המטוס מלבד טייס הלום קרב מווייטנאם. מקרה כזה לא התרחש במציאות למרבה המזל אבל סימולציות שבוצעו בארה"ב באמצעות טייסים בעלי רישיונות טיס אזרחיים פרטיים העלו תמונה עגומה.
במקרה אחד, הטייס לא הצליח להזיז את המושב ולהתקרב למכשירים. במקרה אחר טייסת כיבתה את הרדיו בטעות והיה גם אחד שבטעות כיבה את הטייס האוטומטי והתרסק מייד. הסיכוי של אדם אינטליגנטי להנחית מטוס נוסעים הוא קלוש, משהו כמו אחד למאה. אני מזכיר זאת גם לעמיתיי, לדעתני הרשת וכו' שמשוכנעים שיש בידם פתרון ומתווה אסטרטגי ליציאה ממשבר הקורונה. צריך מעט צניעות מול אירוע טקטוני, מול מופע כאוס שבו הפרמטרים יכולים להשתנות בטווח של דקות.
חשבו על מערבולת בים. האינסטינקט האנושי להילחם במערבולת ולהיאבק בה הוא שיגרום לטביעה. כדי להינצל ממערבולת יש להרפות מהמאבק ולעבור אותה עד היציאה מהלופ. אני מתקשה לראות כיצד כופים על הקורונה כללים אנושיים ליציאה מהמשבר, אני נוטה לחשוב שכדאי לעבור חדר־חדר ולהתקדם בזהירות בלי הצהרות גדולות על פתרון קרוב. זה קשה כי בני אנוש רוצים לראות את האור בקצה המנהרה. אבל צריך להיזהר שהאור הזה אינו פנסים של רכבת באה ממול.
"מצב המלחמה התפתח לא בהכרח לטובת יפן", הבהיר בהודעת הכניעה הקיסר היפני הירוהיטו לאחר הפצצת נגסאקי והירושימה. היה זה מופת של דיבור לקוני ושימוש באנדרסטייטמנט. בהשראת הקיסר הירוהיטו, חמוץ לי בפה כשאני חושב על ממשלת האחדות המסתמנת.
מבחינת השמאל ומחנה "רק לא ביבי", הם אכלו עכבר מת. גנץ חטף ואנשיו התפתלו כמו נערות גומי שיכורות בקרקס רומני נודד. לא נעים. אבל גם לא לימין. ברגע אחד עברנו ממאבק בהקמת ממשלת מיעוט בתמיכת המפלגה המשותפת תומכת טרור לממשלה עם גנץ ולפירוק כחול לבן. כעת כולם מתעוררים מהפנטזיה על הרצוי לקטע של המצוי ולרגע הזה שחייבים לשלם.
כפי שהבחין כבר ישמעאל המלח, המספר בפתיחה של הרומן (הכמעט תנ"כי) "מובי דיק", יש הבדל עצום בין תשלום לקבלת תשלום. "מעשה התשלום הוא אולי הקללה הלא נוחה ביותר שהביאו על ראשנו שני הגנבים בגן עדן. אך קבלת תשלום - מה דבר אשר ישווה לה? המעשה האדיב של קבלת כסף הוא באמת הפלא ופלא, בהתחשב בכך שאנו מאמינים בכנות כה רבה כי הכסף הוא שורש כל הקלקלות הארציות וכי בשום פנים לא יוכל בעל ממון להיכנס למלכות השמיים. הא, באיזו שמחה אנו דנים עצמנו לאבדון".
ועכשיו הזמן לשלם. כל צד מעדיף כמובן את הצד של הקבלה אבל זה הקטע בממשלת אחדות, כולם משלמים. זה הקטע בעסקה פוליטית - כל צד מקבל קצת ונותן קצת.
הממשלה המסתמנת אינה חלום הדורות, אפילו לא כוס התה הפושרת שלי, ואני בכלל לא שותה תה. מכל זווית אפשרית, ההשקפה הימנית־שמרנית חוטפת כאפה מצלצלת, מאלו המעליבות. ממשלה גרועה בכל אספקט של קיומה. כנראה שלא יהיה סיפוח ביו"ש כי גנץ מתנגד לסיפוח בלי הכרה בינלאומית, והכרה בינלאומית עדיין רחוקה.
בתחום המשפטי זו תהיה בכייה לדורות, הגענו כבר לסף הבקעה, עם שר משפטים אמיץ שמוכן להיאבק למען הצלת מערכת אכיפת החוק מעצמה, לערוך רפורמות ולתקן את הנפוטיזם הבוטה של הקאסטה המשפטית. זה לא יקרה. שר משפטים מכחול לבן יחזור למעמד המסורתי של נציג אהרן ברק בממשלה.
גם כלכלית, ניסנקורן ופרץ בממשלה זו חגיגה לוועדים הגדולים, למגזר הציבורי ולפנסיות התקציביות. אני גם לא אוהב את הנטישה של הגוש או ליתר דיוק, הפגיעה המסתמנת בציונות הדתית. נתניהו הגיע לרגע הרכבת הממשלה עם הבלוק שנתן לו גב, זה יהיה מכוער ולא הגון לזרוק אותם בצד הדרך.
ואחרי שאמרנו כל זאת והסתייגנו כדבעי והבענו סלידה מהמחיר צריך גם לומר שאין בעצם ברירה. יש קורונה ומדובר באירוע בעל משמעויות חשובות יותר מכל רפורמה משפטית (שאני מדבר וכותב עליהן עשרים שנה) וסיפוח מיידי. החיים עצמם בסכנה.
לפיכך, אם עומדים מול איום לאומי אדיר יש צורך דחוף במענה מיידי כולל פתרונות מוסכמים לגבי האופן שבו המדינה תתנהל ביום שאחרי. הכלכלה תלויה על בלימה ואלו המשכנתאות של כולנו. כפי שהבהרנו, לממשלת אחדות יש מחיר, איש אינו יוצא עם מלוא תאוותו בידו. וחוץ מזה, אני משתדל לא לשכוח שגנץ ואשכנזי חצו את הרוביקון, נטשו את הבייס שלהם והותירו אותו זועם ושואף נקמה. אי אפשר שלא להתחשב בהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו