המטרה - לצאת מחוזקים

משבר הקורונה פגש את שכנותינו עם מערכות בריאות וכלכלה שממילא נמצאות על סף קריסה • על רקע היחלשותן, חייבת ישראל לגלות לכידות חברתית ויציבות, לקראת היום שאחרי

בימי משבר כמו אלו שאנו חווים כעת מתגלות לנגד עינינו אמיתות יסוד, ומי שמוכן להביט בהן ולפעול כהלכה, ישרוד. מי שלא - ייפול. האמת הראשונה שהקורונה חושפת היא מגבלות היכולת שלנו לשלוט בהיבטים רבים בעולמנו. בתוך כמה חודשים הגיע הנגיף שפרץ בסין אל כל העולם, וכל מה שהכרנו כחיים נורמליים פסק: בתי הספר ומקומות עבודה נסגרו, ומצב כלכלי יציב ומבטיח הפך לסיוט שאת סופו אף אחד לא יכול לנבא. 

דבקים במדיניות ההסתרה. ישיבת הממשל באיראן, בתחילת החודש // צילום: אי.פי.אי

האמת השנייה היא שהכאוס הפוקד אותנו הוא כאין וכאפס לעומת זה שמתחולל אצל שכנותינו.

קחו למשל את מצרים. הכלכלה שם נמצאת כבר עשור על סף קריסה מוחלטת. מערכת הבריאות קרסה עוד לפני פרוץ נגיף הקורונה. זה כמה שנים שבתי חולים ממשלתיים נמצאים במחסור אדיר הן ברופאים והן במשאבים בסיסיים. האסטרטגיה שנוקטת מצרים כדי להתמודד עם הקורונה היא להעניש כל מי שמדבר על ממדי הנגיף שם. כך קרה שלפני עשרה ימים, השלטונות גירשו כתבת עיתון ה"גרדיאן" בקהיר לאחר שפרסמה תוצאות מחקר שהעריך כי מספר הנדבקים אינו כ־260 כפי שטוענות הרשויות אלא יותר מ־19 אלף. 

ומצפון לנו - לבנון. נגיף הקורונה מצא את ארץ הארזים במצב של חדלות פירעון לאחר שהממשלה החליטה לא לשלם חוב של 2.5 מיליארד דולר לבנקים באירופה בחודש שעבר. נגיף הקורונה אמנם פינה את רבבות המפגינים מהרחובות אל הבתים, אבל הביא גם למחיקת המעט שנותר מהזהות הלאומית של אזרחי לבנון. כעת, כאשר מערכת הבריאות - בשליטת חיזבאללה - דואגת בעיקר לשיעים, כל שאר הקבוצות - הסונים, המרונים, הדרוזים - דואגים לעצמם, או לפחות עושים קולות כאלה.

חיזבאללה, שככל הנראה הביא את הנגיף למדינה באמצעות אנשיו שחזרו מאיראן ומסוריה, פועל להפיל את אשמת המשבר על הנוצרים. 

ירדן, מצידה, נמצאת במצב חירום מתמיד. בית המלוכה חי על חסדי ישראל וארה"ב. סוריה חדלה לפעול כמדינה לפני שנים וכך גם עיראק. הקורונה חונקת את המשאבים המועטים ממילא שיש לשלטונות בכל אחת מהן. ומעל כולן, איראן היא הנפגעת הקשה ביותר ממשבר הקורונה. כמו מצרים ולבנון, המשבר מצא אותה באמצע קריסה כלכלית. מחירי הנפט שירדו מתחת ל־30 דולר לחבית, יחד עם הסנקציות האמריקניות, הפילו את הכלכלה לשפל המדרגה. מצב זה, יחד עם סירוב עיקש, שנמשך גם היום, של השלטונות למנוע התקהלויות במסגדים ובהקדשים, מביאים לעלייה מתמדת במספר החולים והנדבקים. בעוד הנתונים הרשמיים מדברים על 3,036 מתים ו־47,593 נדבקים באיראן, הנתונים הבלתי רשמיים נעים בין 70 אלף ל־2 מיליון נדבקים באיראן ו־15 אלף מתים. 

קשה לראות כיצד איראן ושאר מדינות האזור ייראו בתום משבר הקורונה. אבל יש להמר שהן לא יהיו יציבות יותר משהיו כשהכל התחיל.

האמת הפשוטה

וזה מחזיר אותנו לישראל. משבר הקורונה הוכיח שאסור לנו לאפשר לניכור בין חלקי החברה להביא לפרימתה. לכידות חברתית היא תנאי סף להתמודדות עם משברים בלתי צפויים. שנית, עלינו לפעול בתוך הזירה הקטנה שבה אנו כן קובעים את העניינים כדי להגביר את היציבות ואת הוודאות.

לפני שבוע עמדה ישראל על סף אנדרלמוסיה ופרימה חברתית חסרת תקדים. המוכנות של שלושת הרמטכ"לים לשעבר לשתף פעולה עם מפלגה השוללת והפועלת לבטל את זכות הקיום של ישראל, שמה סימן שאלה מעל עתידה של המדינה היהודית. 

כנראה הזעקה הציבורית שהלכה והתחזקה ככל שהתחוורה משמעות גוש 61 הממליצים של בני גנץ, הביאה אותו ואת שותפו גבי אשכנזי להכיר באמת הפשוטה לגבי הדרך שבה הלכו. כעת, הגענו לאמת השנייה שיש להתמודד עימה בשעה זו: הגברת היציבות היכן שבכוחנו להגבירה. 

להציב גבולות ברורים

המציאות האסטרטגית של אי הוודאות בכל הקשור לעתיד שכנינו מחייבת את ישראל לקבוע, לקבע ולעבות את הגבולות שלנו ולהבהיר את כוונותינו. מול מצרים, לבנון (והודות להכרת ארה"ב בריבונות ישראל ברמת הגולן) וסוריה, המצב הוא חד־משמעי: יש בינינו קו גבול וכולם יודעים איפה הוא עובר, וכל מי שחפץ בשקט מאיתנו - מכבד את הקו. 

לא כך בגבול המזרחי ולא כך בכל הקשור לרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון. כדי להישמר בפני האנדרלמוסיה בירדן, עיראק, ערב הסעודית ואיראן, ישראל חייבת להבהיר כי בקעת הירדן היא גבולה המזרחי באמצעות החלת החוק הישראלי על כל בקעת הירדן. על ישראל גם לגבות הקביעה עם עיבוי הבקעה - הן התיישבותית, הן תשתיתית והן תחבורתית. 

מי שאומר שישראל צריכה קודם לקבל את הסכמת ירדן לפני שתחיל את ריבונותה על בקעת הירדן, לא מבין את המצב בממלכה ההאשמית ולא מבין איך הססנות ישראלית בנושא כה עיקרי פועלת לרעתנו. פשוטו כמשמעו - הססנות ישראלית מעצימה את הגורמים הקיצוניים ביותר מעבר הגבול. 

כך המצב גם מול הפלשתינים ביהודה ושומרון. השבוע אמרו גורמים במשרד הבריאות כי על ישראל "לספח את יהודה ושומרון מבחינה בריאותית" משום שמבחינת בריאות הציבור, ישראל ויהודה ושומרון הן זירה אחת. הפלשתינים מצידם כבר רואים בישראל סמכות בכל הקשור להתוויית הדרכים לטפל בנגיף. הרצון של הפלשתינים לפעול יחד עם ישראל בזירת הנגיף היא פונקציה של היציבות והביטחון שישראל משרה. אילו משרד הבריאות וכלל המערכות אצלנו היו משדרים אי ודאות ואי יציבות מול איום הקורונה, הפלשתינים היו מתנערים מאיתנו ומגבירים עוד יותר את אי הוודאות וחוסר היציבות בקרבם ובקרבנו בכל הקשור לטיפול בנגיף.

אתגר הקורונה מקביל לאתגר הביטחוני והלאומי של ישראל ביו"ש. ככל שהכוונות שלנו לגבי הנצחת השליטה הביטחונית הישראלית והקיום והשגשוג של ההתיישבות הישראלית ביו"ש ברורות יותר, כך הפלשתינים יידעו איפה הם עומדים מולנו. הגבול בין מותר לאסור יהיה ברור יותר, ומכובד יותר.

כאשר גנץ ושותפיו חותרים נגד החלת הריבונות הישראלית בבקעת הירדן ובהתיישבות ביו"ש הם אולי חושבים שהם משרתים את האינטרס של מחנה השלום. אבל הם מפספסים את בשורת המציאות של אי הוודאות שבה אנו מתקיימים. 

נגיף הקורונה וכישלון החברות והמשטרים שמסביבנו מצביעים על כך שהבשורה העיקרית של המאה ה־21 היא אי יציבות וחוסר ודאות. במציאות כזו, הרצון של גנץ ואשכנזי לתת זכות וטו לשכנים שמתמוטטים מצד אחד ותלויים בנו מצד שני, אינו מקדם שלום, הוא מרחיק אותו ומקדם מלחמה. במצב זה, ריבונות ישראלית היא גם צו השעה וגם הדרך להביא שלום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו