מרחב של הזדמנויות

הפלשתינים משתפים פעולה, חיזבאללה מתרחק מהעמדות ובאיראן מדברים על קריסה • המזרח התיכון שקוע במגיפה, שמביאה גם לא מעט אפשרויות לישראל

חיל האוויר, כמדווח בסוריה, תקף באמצע השבוע במדינה, אבל זה היה אירוע ביטחוני חריג יחסית: המזרח התיכון כולו, ואיראן בראשו, נמצא עמוק בקורונה.

איראן היתה מהראשונות לספוג את המגיפה. הסחר האינטנסיבי עם סין גרם לכך, אבל את הנזק העיקרי גרמה איראן בעצמה. הנשיא רוחאני - שחשש לפגוע עוד יותר בכלכלה המרוסקת ממילא בגלל הסנקציות האמריקניות - נקט גישה של עסקים כרגיל. התוצאה (נכון ליום חמישי השבוע): 3,036 מתים וכ־47 אלף חולים.

איראן צמצמה משמעותית את מעורבותה בטרור. מרכז כנסים שהוסב לבית חולים צבאי בטהרן // צילום: אי.פי

גורמי מודיעין סבורים שנתוני האמת גבוהים בהרבה, עד כדי פי ארבעה או חמישה. לא ברור אם הנתונים עוותו במתכוון, או כתוצאה מאובדן שליטה. הציבור האיראני ממילא איבד אמון בהנהגה ובמה שהיא אומרת. הוא רעב, חולה, עני וכועס.

יש הסבורים שמדובר באתגר הגדול ביותר שהמשטר התמודד איתו מאז מהפכת חומייני ב־79'. הם מאמינים שעוד קצת זמן והוא יקרוס, בוודאי כאשר גם מקרב נאמניו יש לא מעט שנפלו קורבן למגיפה. כתמיד, נראה שמדובר בתקוות מוקדמות מדי; למרות הקשיים, השלטון בטהרן עדיין יציב.

החשש בישראל הוא דווקא אחר, וכפול. הראשון נוגע לאפשרות (שפורסמה אתמול ב"ישראל היום") שאיראן תנצל את המצב ותנסה להתקדם לעבר הגרעין. השני עוסק באפשרות שעל רקע המצב הכלכלי־רפואי הקשה באיראן, תחליט ארה"ב להקל בסנקציות, ובכך תאפשר למשטר להשתקם ולהתחזק.

החדשות הטובות בינתיים הן שאיראן צמצמה משמעותית את מעורבותה בטרור. לא הפסיקה - התקיפה שדווחה השבוע על מחסני אמל"ח בסוריה היא עדות לכך - אבל פועלת במינון נמוך. חלק מזה נובע מבעיותיה הפנימיות, וחלק מכך שאצל לקוחותיה במזרח התיכון יש רתיעה ממגעים עימה: היא נחשבת למצורעת ומפיצת קורונה.בסוריה, למשל, פחת מספר הטיסות מטהרן. חיזבאללה הפסיק להיפגש עם אנשי כוח קודס. בשני המקרים הסיבה היא הקורונה: בסוריה ובלבנון חוששים להידבק.

נכון לסוף השבוע, אלה היו נתוני התחלואה במזה"ת: בלבנון אובחנו 479 חולים ומתו 14 אנשים; בסוריה דווח על 10 חולים ושני נפטרים; בירדן היו 278 חולים ו־5 מתים; במצרים 779 חולים ו־52 נפטרו; ביהודה ושומרון היו 134 חולים ונפטרת אחת; ובעזה 12 חולים.

יש לקחת את הנתונים בערבון מוגבל. לא כולם בודקים, ולא כולם מדווחים. בסוריה חיי אדם לא נחשבים. לבנון רצינית יותר, אבל היא טרודה בבעיות כלכלה קשות. מי שממלא בה תפקיד מרכזי במאבק בקורונה הוא דווקא חיזבאללה; נסראללה הבין מהר את פוטנציאל הנזק, והנחה את ארגונו להתנהל בהתאם, לרבות התרחקות מחלק מהעמדות שאייש לאורך הגבול.

מי שמתנהלת בצורה מרשימה היא ירדן. המלך עבדאללה פעל במהירות ובנחישות. הכריז על סגר, ונקט אמצעים לצמצום המגיפה והסכנה, לרבות תיאום הדוק עם מדינות שכנות. פעילותו בולטת במיוחד בהשוואה לאוזלת היד של השלטונות המצרים, שעלולה להתדרדר במהירות לקטסטרופה על־רקע הצפיפות והתנאים התברואתיים הירודים בערים הגדולות, ובראשן בקהיר.

גם הרשות הפלשתינית פועלת ברצינות רבה. ראש הממשלה הפלשתיני מוחמד אשתייה אמנם האשים השבוע את חיילי צה"ל בהפצה מכוונת של נגיף הקורונה ביו"ש, אבל הוא מוביל מדיניות של שיתוף פעולה עמוק ואפקטיבי עם ישראל. תיאום דומה (אם כי עקיף) מתקיים גם בעזה, מתוך הבנה שמדובר בשטח גיאוגרפי אחד שמסכן את האוכלוסיות משני צידי הגבול.

מוקדם להעריך מה יהיו השפעות הקורונה. בטווח הקצר הן יהיו מוגבלות: רוב תושבי המזרח התיכון רגילים לחיות בתנאים ירודים. בטווח הארוך הן עשויות להיות משמעותיות: לתושבים יימאס מהעובדה שאין להם תשתיות, אין להם בריאות ואין להם חיים. הם יראו את המערב יוצא מהמגיפה וחוזר לשגשג, וירצו גם.

לישראל יש כאן לא מעט הזדמנויות. כרגע, היא יכולה לעשות כמעט ככל העולה על רוחה. לא שלמישהו אצלנו יש קשב להתעסק במלחמות, אבל נראה כי אפשר לפעול, בסיכון נמוך יחסית.

אבל יש גם הזדמנויות נוספות. לפני שבועיים כתבנו כאן שישראל - כמעצמה רפואית־טכנולוגית - עשויה להביא את בשורת המרפא למזרח התיכון. לא רק לאוהביה, אלא גם לאויביה, ובכך להעמיד אותם על קרני הדילמה: לחיות (עם ישראל) או למות (מהקורונה).

מתברר שבמערכת הביטחון כבר החלו לפתח כיווני מחשבה כאלה. כרגע מדובר במחשבות בלבד; מתישהו הן גם עשויות לעבור לדיבורים מעשיים.

משמעת ביחידות הקצה

בינתיים עסוק צה"ל בעיקר בקורונה. זה אתגר מורכב: התמונות השבוע מהבקו"ם, שהראו קבוצות טירונים מרוכזים בניגוד לכל הפקודות, היו מקוממות. מפקד הבסיס אמנם ננזף והמש"ק האחראי רותק לחודש, אבל תמונות דומות המשיכו לזרום גם מבסיסים אחרים.

מארגון היררכי אפשר לצפות ליותר. פקודה היא פקודה. מי שמצפצף עליה בענייני קורונה, לא יקיים אותה גם בעניינים אחרים. נדרשת מנהיגות ומעורבות של מפקדים, ומשמעת של חיילים. שני דברים שמתקיימים ביחידות הקצה, שם מבינים היטב מה המשמעות של הדבקה סדרתית שתוציא יחידה שלמה מתפקוד.

בחיל הים, למשל, הלכו עם ההנחיות עד לקצה. כל כלי השיט שבנויים לשהייה ממושכת בים נשלחו להפליג או לצלול. חלק מהכלים נמצאים בים כבר שבועיים ברציפות. הם מנצלים את הזמן לאימונים ותרגילים (ולגיבוש), ובעיקר - הם חסינים מקורונה.

ההקפדה מתקיימת גם בחוף. הלוחמים ישנים בספינות, בלי שום מגע עם העולם שבחוץ. את האספקה מביאים עד לקצה הרציף, ומשם הצוות יורד לאסוף את הפריטים. אם נדרשת אחזקה, מוכנס הטכנאי בנתיב מבודד, כשהוא לובש ציוד מגן מלא. אחרי שהוא עוזב מתבצע חיטוי יסודי. מעבר בין כלי שיט אסור, וגם על המפקדים הבכירים נאסר לעלות על הכלים - אירוע חסר תקדים בחיל שבו האתוס הוא פיקוד מלפנים.

המדיניות הקשוחה נשמרת גם במפקדות. החיל חולק לשניים: מפקד חיל הים וסגנו לא נפגשים. אם אחד יחלה, השני ימשיך לתפקד. זה ממשיך באותה הדרך גם במורד השרשרת. "אנחנו הופכים עולמות כדי להבטיח שאם תיפול אבן אחת, היא לא תפיל את הכל", אומר קצין בכיר.

חיל הים נערך לפעול כך גם בחודשים הבאים. זה אתגר פיקודי, אישי וגם כלכלי. על רקע המצב במשק, ההערכה היא שמספר החיילים הזקוקים לסיוע יזנק משמעותית - בכל יחידות הצבא.

בינתיים, האתגר הוא המשך הפעילות המבצעית, לשמור כשירות למלחמה ולסייע למגזר האזרחי להיאבק בנגיף - בסדר הזה. כדי שזה יקרה, צריך צה"ל לשמור על עצמו. התמונות השבוע לימדו שהוא רחוק מלהיות שם. כתמיד בצבא, מה שלא בא דרך הראש, יבוא דרך הרגליים. במקרים הבאים הענישה כבר תהיה חמורה בהרבה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו