תקנות בית הסביח

המדינה לא תפצה את האזרחים המובטלים • בסיום הפיגוע הכלכלי הזה, מי שחוסך בשגרה ישרוד כמה חודשי מבול • או שיצטרף לשירות עובדי המדינה, ואז כבר אנחנו נשלם עליו

השהייה הממושכת בבית משפיעה ללא ספק על הזיכרון ועל תחושת הזמן ולכן אני לא יכולה להתחייב מתי נודע לי שרשות רשמית כלשהי - ברור שלא זוכרת איזו - ביטלה לרגל המצב את חובת הרישוי למשלוחים ממסעדות. אני זוכרת בבירור את קריאת ההשתאות שהשמעתי לעצמי: וואלה? צריך לקבל רישיון כדי לשים אוכל בקופסת פלסטיק, להעמיס אותו על טוסטוס ולהסיע אותו לבית של מישהו???

איור: שמעון אנגל

התשובה כמובן היא "כן" רבתי, שהרי אין לסמוך על אזרח שיצליח לבצע פעולה כל כך מורכבת בלי שכמה פקידים ייתנו לו רישיון תמורת אגרה צנועה. הסיבה לכך היא שאם המדינה או הרשות המקומית תוותר ולו על פעולה רגולטורית אחת ויחידה - ייווצר כשל שוק שבו עשרה פקידים מיותרים יקפחו את פרנסתם, שהיא להפריע לעסקיו של הזולת, ואולי חלילה הם יצטרכו למצוא לעצמם עבודה ותתארו לעצמכם איזה עולם יהיה לנו פה. 

למען הבידור אפנה למדריך הרישוי לבתי אוכל של עיריית תל אביב, שבו מלבלבים בין השאר כללים דקדקניים לתקן הנדרש לבית אוכל שמוכר בורקס. תשמחו לגלות שכללי הבורקס שונים לחלוטין מכללי בית אוכל של סביח - שככה יהיה לי טוב, אני לא ממציאה. למשל: שטחו הכולל של בית אוכל בורקס לא יהיה נמוך מ־39 מ"ר ובמקום של סביח - 35. יהיו שיניחו שחישוב השטח המינימלי על פי מדע הרגולציה הוא אורך כפול רוחב בחזקת חציל, או בורקס. אבל זו טעות, כי יש בתל אביב אזור בשם "הצפון המיוחד", שעליו חלים עקרונות מדעיים שונים, ושם השטח המינימלי של הבורקסייה והסביחייה זהה! 40 מ"ר. אולי בצפון המיוחד האנשים שמנים יותר.

זוהי רק דוגמה קטנה מתוך שלל תקנות שמטרתן להטריד את בעל העסק ככל האפשר, על מנת לפרנס את מטרידיו. לכן ביטול חובת הרישוי להפעלת שירות משלוחים ריגש אותי. אולי עם שוך הקורונה יוותרו המדינה והרשויות המקומיות על הגבלות שאין בהן צורך. והנה אני בעצמי מתקנת את עצמי ויודעת שאין סיכוי שדבר כזה יקרה.

הסגר ונזקיו כבר הולידו דיוני מאקרו־כלכלה עמוקים אף יותר מסוגיית הרגולציה. למשל, סוציאליסטים טענו שהמדינה היא הגורם היעיל ביותר בשעת משבר, ולכן למה להטריד את האזרח בעצמאות עסקית וכלכלית גם בשגרה. זה אולי טיעון שיש בו משהו (אין. אבל זה לטור אחר), אבל בתנאי שהמדינה משתמשת ביעילות בכספי המסים שלנו ועושה כל מאמץ לחסוך בהוצאות מיותרות. אבל מה לעשות ש"הוצאות מיותרות" הן תמיד משכורות לשישה אנשים שעושים בחודש מה שמחשב נישא יכול לעשות בשעה.

הדרישה מהמדינה לסייע לאנשים שפרנסתם נפגעה בגלל הקורונה מוצדקת מכל בחינה, שהרי המדינה היא זו שכפתה על אזרחיה אבטלה וסגירת עסקים. לפני סגירת המשק נהנתה ישראל משיעור האבטלה הנמוך בתולדותיה, ועכשיו - קרוב לעשירית מתושביה מובטלים. זו לא עצלנות המונית. זה פיגוע כלכלי מרובה קורבנות.

אבל כשמבקשים מהמדינה לשאת באחריות להחלטתה - מוצדקת ככל שתהיה - לסגור את אזרחיה בבית, כדאי לזכור ש"המדינה" היא לא מוסד טכני מופשט, אלא אנשים, כלומר בני אדם, שבמקביל לדאגתם לשירות הציבור הם דואגים גם לאינטרסים אישיים לגמרי.

זו הסיבה שעובדי שע"מ - שירות עיבודים ממוחשבים של רשות המסים - איימו השבוע בשביתה לנוכח כוונת המדינה להשתמש ביכולת הטכנית של חיל האוויר כדי לשפר את מערכת המיחשוב שלה, וכך את יכולתה להתמודד עם ניהול הסיוע הכספי לנפגעי משבר הקורונה. האיום מובן. המחשב המתקדם הוא אויבו של הביורוקרט.

וזו הסיבה ש"המדינה" המופשטת שוקלת כרגע תוספות שכר לעובדי מדינה שעובדים מהבית, וזו הסיבה שלמרות הצורך והחובה לסייע למאות אלפי אנשים שפרנסתם נפגעה - ובמקרה של עסקים פרטיים, ייתכן שהפגיעה היא אנושה - אף אחד מהאוחזים בהגה "המדינה" לא שקל ברצינות את האפשרות לקצץ בפנסיות התקציביות של שכבות מפונקות של "עובדי מדינה". אלה, בינם לבין עצמם, סידרו לעצמם ולחבריהם תנאים כלכליים שאף פעם לא היתה להם הצדקה מוסרית, ועכשיו יותר מתמיד אין להם הצדקה מעשית.

מיותר לציין שגם במקרה הזה אני יודעת שאין סיכוי שמישהו ייגע בפנסיות התקציביות, למרות שהן עולות למשלם המסים, כלומר לנו, כ־30 מיליארד שקלים בשנה. התחייבות המדינה לפנסיות תקציביות בעשורים הקרובים היא כמעט טריליון שקלים. אלף מיליארד שקלים. על חשבון מובטלים מאונס שמחכים עכשיו לעובדי רשות המסים שיואילו בטובם לשדרג את מערכת המיחשוב שלהם.

אין לי ציפייה מהמדינה שתפצה על מלוא הנזק שנגרם למיליון אזרחים. היא ממילא לא מסוגלת לעשות את זה. חלק מהסיוע יגיע למי שזקוק לו, וזה לא יהיה מספיק, ובסופו של דבר יתייצבו כל ועדי עובדי המדינה וארגוני השאלטר ראשונים בתור לברז. לבד מהסיוע הכלכלי, הדבר הטוב ביותר שהמדינה תוכל לעשות אחרי שהכל ייגמר - הוא לשחרר. להסיר רגולציות. להניח לאנשים להקים ולנהל עסקים בהליך מקוצר, ולא לכפות על בית קפה קטן תוספת 30 ס"מ לשטח המטבח על כל כיסא שהם מוציאים החוצה. כן, זה בתקנון.

והאזרחים עצמם, כדאי שיבינו שהסתמכות על המדינה בתחום ניהול כלכלי היא אליה וקוץ בה, וכשאני אומרת "אליה וקוץ בה" אני מתכוונת לזר קוצים כואב עם קצת שומן כבש. המדינה לא תושיע את כל מי שנקלע לצרה, אבל מי שחוסך בשגרה יוכל לשרוד כמה חודשי מבול.

וכשתופיע היונה עם עלה של זית, יהיה כדאי לחשב כל שקל, כל נסיעה לחו"ל, כל משלוח ממסעדה כשמתעצלים לבשל, איזו מכונית לקנות, איזו משכנתא לקחת, באיזו עיר לגור. בשעת מבחן אולי נזדקק לכסף שעד עתה הוצאנו על נופש עם המשפחה באירופה.

וכמובן תוכלו להצטרף לשירות עובדי המדינה, או לאחד ממפעלי השאלטר, ואז אנחנו כבר נשלם עליכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו