אשליות על ריסון שיפוטי

ד"ר אביעד בקשי טוען ש"אחת המשימות הראשונות של הקואליציה המתרקמת תהיה... לאזן ולתחום את היקפה הראוי של הביקורת השיפוטית בישראל" ("ישראל היום", 31.03.2020). הבסיס לטענה הוא כמובן האקטיביזם השיפוטי. אלמלא היה בית המשפט מתערב בעניינים פוליטיים או מרחיב את סמכויותיו, לא היה צורך בהגבלתו. לולא היה כה אקטיביסטי, לא היה צורך בתגובת־נגד פוליטית. 

זוהי אשליה. כמו ילד שמקבל אצבע ורוצה את כל היד, ה"שמרנים" לא מסתפקים - ולא יסתפקו - בריסון שיפוטי. אחרי עיגון הביקורת השיפוטית יבקשו פסקת התגברות. ואז לשלוט במינוי השופטים, להוסיף אי־שפיטות של הפוליטיקה וביטול זכות העמידה. ואז יבקשו מודל בריטי שבו בית המשפט לא יכול לבטל חקיקה. ולאחריו יבקשו לקצץ עוד בסמכויות השפיטה. איך אני יודע?

ראו את אנגליה, אם הדמוקרטיות, שבה אין עילת "סבירות" רחבה וביהמ"ש אינו מוסמך לבטל חקיקה, אלא רק להכריז על אי־התאמתה עם חוק זכויות האדם. זהו החלום הוורוד של השמרנות הישראלית. כך, באפריל 2018 הכריז ראש הממשלה נתניהו שהמודל הקנדי של פסקת התגברות הוא "חלש מדי" ושראוי לקדם "מודל בריטי", שלפיו תישלל סמכות בתי המשפט לפסול חוקים. ובכן, גם באנגליה הכוחות השמרניים קוראים לקיצוץ כנפי בית המשפט. 

לאחרונה חברי פרלמנט מהמפלגה השמרנית קראו לבטל את ביהמ"ש העליון, אחרי החלטתו שאסרה את השעיית הפרלמנט. זהו D9 בריטי. גם היועצת המשפטית לממשלה החדשה, סואלה ברוורמן, מבקשת "לקחת בחזרה מבתי המשפט את השליטה". ומכון המחקר Policy Exchange יצא ב"פרויקט הכוח השיפוטי" הקורא להגבלת סמכויות ביהמ"ש, לשליטת הרשות המבצעת במינוי שופטים, ולהפיכת ביהמ"ש העליון לערכאת ערעור שתתמקד רק ביישוב סכסוכים. עליית כוחה של הרשות השופטת, נטען, מאיימת על המשילות, על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק. לא ראוי, לפי הפרויקט, שביהמ"ש יבחן החלטות של הפרלמנט או את שיקול הדעת של הרשות המבצעת. בקיצור, סמכות מוחלטת מבקשים השמרנים עבור הרשויות הפוליטיות. 

תפיסה זו של כוח שלטוני בלתי מוגבל זהה לתפיסה הפופוליסטית הרווחת כיום בפולין ובהונגריה. בפולין מפלגת החוק והצדק, שעלתה לשלטון ב־2015, פירקה את האיזונים והבלמים במדינה והשתלטה על ביהמ"ש החוקתי. ובהונגריה הניצחון הסוחף בבחירות 2010, שהבטיח למפלגת פידס יותר משני שלישים ממושבי הפרלמנט, אפשר לראש הממשלה אורבן להגביל משמעותית את סמכויות ביהמ"ש החוקתי, לשלוט במינוי שופטים ולהכריז על הונגריה "מדינה לא־ליברלית". 

הבסיס הרעיוני שעליו מסתמך השלטון הפופוליסטי הוא שהרוב מייצג את העם הריבון הכל־יכול, ולפיכך מגבלות על כוח הרוב, כמו ביקורת שיפוטית, שומרי סף ומערכות איזון ובלימה, אינן דמוקרטיות ויש להחלישן או להסירן. 

גם ריסון שיפוטי לא ישביע אפוא את תיאבונו של שלטון החותר להסרת כל מגבלות שהן על כוחו השלטוני. פרט לבית משפט שיהיה חותמת גומי, לעולם לא יהיה אפשר לרצות שלטון שכזה. לפיכך, אף שראוי לחשוב על הסדרה נאותה של מנגנון הביקורת השיפוטית בישראל, יש לוודא שזו נעשית רק על מי מנוחות, ולא בלחץ של שלטון המבקש להסיר כל מגבלה על כוחו. 

פרופ' יניב רוזנאי הוא חבר סגל בביה"ס הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו