בבוקר יום חמישי האחרון עוד היה חבר הכנסת יאיר לפיד מספר 2 ובורג בכיר ומרכזי במפלגה גדולה, משנה לרב חובל בספינת ה"רק־לא־ביבי", ומכונת סיסמאות משומנת במיזם הגדול להחלפת ממשלה. בערב כבר התהפכה המציאות. כחול לבן הובלה לגריטה, ולפיד חזר לשחק את "מר מרכז", הדמות האהובה עליו, שהוכנסה בשנה האחרונה להקפאה עמוקה אך עברה בשבוע האחרון הליך של הפשרה מזורזת.
עוד בטרם יבשה הדיו על בקשת יש עתיד ובוגי יעלון לפיצול מגנץ ואשכנזי, התייצב לפיד מול המצלמות כדי להבהיר שישוב לגלם את תפקיד מר מרכז, כי זו הדרך ואין בלתה. באותו שבוע גם פרסם מאמר דעה תחת הכותרת "ממש לא רק־לא־ביבי: במלחמת הרעיונות הזו יש למרכז פתרונות", ובו הסביר איך רק המרכז יוכל "למנוע את התפרקות המדינה" תוך פיזור איומים ותסריטי בלהות על קץ הדמוקרטיה וקיצונים המאיימים על קיומנו. עיתון "הארץ", שעד לא מזמן היה מוקצה מבחינת לפיד מטעמים של שמאלנות יתר, הפך לבמה לגיטימית להפצת בשורת המרכז, אולי כי מאז הבחירות, זה המקום שבו מסתופף קהל היעד שלו.
ספק אם לפיד מאמין שאכן המרכז הוא הפתרון. בעבר כתב שרעיון המרכז הוא כיסוי למי שרוצה "לרוץ לבחירות בלי להתחייב לדבר". אך השאלה הזו אינה רלוונטית, מפני שללפיד אין באמת עניין בעקרונות, רעיונות או מדיניות. כשהוא מדבר על המרכז, כוונתו היא: אני, יאיר לפיד, הוא המרכז.
בעולמו של מר מרכז, הוא השמש העומדת במרכז הגלקסיה, וכל גרמי השמיים אמורים לחוג סביבה ולהכנע לכוח הכבידה שלה. הוא לא מחפש מדורת שבט פוליטית של פרגמטיות והליכה בשביל הזהב שבין הימין והשמאל, הוא מעוניין להיות המדורה בעצמו, וגם לבחור את השבט שיישב סביבה.
זו הסיבה לאינספור השקרים, הזגזוגים והמבוכות שסיפק לפיד באופן סיטוני בשבתו כמרכז. הוא ידלג בין "מקור ראשון" ו"הארץ", יקרוץ לחרדים ואז יעליל שהם חומסים את קופת המדינה. כשהקהל דתי - אין דבר כזה הדתה; כשהוא חילוני - ההדתה היא עילה למלחמה. הוא רוצה את הרשימה המשותפת, אך מעולם לא היה מעורב מולה במשא ומתן. הכסף אולי קבור בין יצהר לאיתמר, אבל אפשר גם לתמוך בתוכנית המאה. מערכת המשפט היא צחה וברה, גם אם לפני כמה שנים טען בשם המרכז שדרוש טיפול דחוף מכיוון שהיא חולה. השיא הגיע בשבועיים האחרונים, שבהם הספיק לפיד להפיץ נתונים לכל הפחות מסולפים בנוגע להתנהלות הממשלה במשבר הקורונה, וקשר בין הנחיות הממשלה להישאר בבתים ללגיטימציה של ממשלה לא נבחרת. הקורונה כמזימה אנטי־דמוקרטית.
מתחת למילים היפות ולמתינות המעושה מבית היוצר של לפיד, לא מסתתר דבר. הדעות משתנות, ההתבטאויות סותרות, והמציאות היא פלסטלינה גמישה. אני ורק אני עומד באמצע המעגל ומסתכל סביבי, ומי שעומד מאחוריי ומצדדיי הוא קיצוני שהורס את המדינה - לפחות עד שמר מרכז יזדקק לו כדי להגשים את חלומו לכבוש את לשכת ראש הממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו