1. אתמול אחר הצהריים, כמעט במקביל להודעה שבישרה על עזיבתה של אלונה ברקת את הפועל באר שבע, התפרסם פייק ניוז בטוויטר - כמקובל בימים טרופים אלה - כאילו אלונה היא מועמדת מובילה לקבל את המינוי לשרת המשפטים מטעם בני גנץ, וזה מה שיפתור את הפלונטר בדרך להקמת ממשלה. אחרי שצחקנו קצת, הורדתי דמעות, כמו שאומרים פה הכדורגלנים - מעצבים.
כאילו העולם לא עומד מלכת, כאילו לא מדובר פה במגה אירוע שמטלטל פה יבשות שלמות, שמחסל אנשים וכלכלות כמו זבובים. כאילו לא מדובר בימים שעוד ייכתבו עליהם סרטים ומחזות ומה לא - אבל בהפועל ב"ש יש שחקנים שלא יודעים איפה הם חיים.
הם רוצים ללכת בבוקר לים, לעשות קעקוע וללכת לקניות אחרי הצהריים בזארה. הם חיים על ארבעה דונמים, למרות שאסור לאיש לזוז כרגע יותר מ־100 מטר.
ואלה שמות החבר'ה שלא מעניין אותם כלום חוץ מהתחת שלהם. ז'וסואה, לואי טהא, בן שהר, בן ביטון וכל מיני אחרים שמיישרים קו עם העורך דין שלהם, שבא לגזור קופון בימי כולרה. הם רוצים את הכסף עד הסנטימטר האחרון, ולא מעניין אותם כלום, כמו במערכון ההוא של הגשש על הקאנטרי בנק.
2. לכדורגלנים ככלל, בעיקר אלו שמרוויחים הון (ויש כמובן גם יוצאים מן הכלל ביניהם), יש דימוי מוצדק למדי של חיים בסרט.
הם יכולים לנסוע ברכב האמר ברחוב סוקולוב בחולון כאילו הם צ'אק נוריס, ועדיין להרגיש שהם אנשים צנועים. הם כל כך חיים בתחת של עצמם, שגם אם מאיים על הגלובוס נגיף שבגללו אולי לא נגיע לחגים - הם צמודים לסעיף 7 א' תת סעיף 3 בחוזה שלהם. חוק זה חוק, וצריך לפעול לפיו.
3. אבל העולם כבר לא כתמול שלשום, והשחקנים לא קיבלו את הדרישה של אלונה לקצץ 30 אחוז ל־15 חודש. לרדת מ־450 אלף יורו למשל, ל־320 אלף. זה קורה בגלל אובדן היסטרי של הכנסות, משום שהעונה התרסקה וכיבו את האורות, כי כרגע אין תוחלת. לא - קודם תשלמי ואחרינו המבול.
אלונה כבר עזבה פעמיים. הראשונה היתה כשכמה אוהדים הורידו את גיא עזורי מהכביש בסיום משחק, והשנייה כשהלכה לפוליטיקה. היא חזרה משם מאוכזבת, ובעיקר טעונה על האלקטורט הדליל אותו קיבלה בטרנר, שם לא זכרו לה חסד נעורים ולא שלשלו את הפתק שלה.
העזיבה הפעם נראית רצינית, כי היא מימשה אותה בלי איום. אבל זה חבל, כי בגלל הזרים ועוד כמה מקומיים עלובים וחזירים, שלא רוצים לרדת ברמת החיים שלהם בשעת השין, לא עוזבים את האימפריה, בטח לא בטיימינג כזה כשהאוהדים יושבים בבית בדיכאון.
תמיד אמרו פה שאחרי מלחמת העולם השלישית יילחמו פה במקלות ובאבנים. האוהדים יבינו אם תשלחי את כל הדרעקס האלו לחל"ת, ותעלי עם הנוער עד שתתאזני. זו חוכמת הרחוב של האבא החיידק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו