כמי שחוותה אווירה אנטי־ישראלית קיצונית בקמפוס בניו יורק, ומעודכנת לא רע בסצנת הדמוניזציה לישראל בחוגים הרדיקליים בארה"ב, כבר די קשה להפתיע אותי. אבל זה קרה, ומי שהצליחה לחדש אפילו לי, היא העלמה לין דוויק, "נשיאת סטודנטים לצדק בפלשתין" לשעבר באוניברסיטת ניו יורק. בתגובה לדיווח על הקורבן הראשון של הקורונה בישראל, ניצול השואה בן ה־88, אריה אבן ז"ל, צייצה לין בטוויטר: "אז באיזה צבע לצבוע את הציפורניים שלי היום? אדום או ירוק". קראתם נכון. היא חוגגת את מותו של אבן כסוג של ניצחון פלשתיני (האדום והירוק) על ישראל.
זו אמירה מחליאה, אין ספק. אבל עיון מעט יותר מעמיק בחשבון הטוויטר של דוויק יצריך חבילות של כדורים נגד בחילה. בין הפנינים שתוכלו למצוא שם: "אנשים שלא תומכים במחיקת מדינת ישראל... מה אתם עושים?" או "סטודנטית ציונית בקמפוס אמרה שהשבוע שבו עברה החלטה נגד ישראל באוניברסיטה היה השבוע הגרוע בחייה. רק חכי שנפרק את כל מדינת ישראל".
רבים אולי יופתעו מחריפות התוכן שמייצרת סטודנטית באוניברסיטה מתקדמת בניו יורק, אבל מי שמכירים את שדה הפעילות הרוחש הזה, בכלל לא מופתעים. רק בשנה שעברה בחר נשיא אוניברסיטת ניו יורק להעניק את "פרס הנשיא לתרומה לקהילת האוניברסיטה" לארגון האנטישמי שבראשו עמדה לין. עקב הביקורת, החליט נשיא האוניברסיטה שלא להגיע להענקת הפרס, אך הפרס מטעמו הוענק. אוניברסיטאות רבות אחרות ממשיכות לתמוך בפעילות הארגון, ואף לממנו, ופעיליו ממשיכים להסית.
זן המציאות היומיומית שעימה מתמודדים סטודנטים יהודים ופרו־ישראלים בקמפוסים. לרוב נשארים הדברים בשמורת השנאה הקטנה שלהם, ובחוץ מתקשים להאמין. אבל לעיתים, כמו במקרה הזה, האנטישמיות עולה על גדותיה וגולשת החוצה. ולא מספיק רק שישראלים ימותו מהנגיף כדי לשמח אנטישמים. צהלות שמחה ברשתות פרצו גם כשדווח כי שני משתתפים בכנס השנתי של השדולה ליחסי ישראל־ארה"ב (אייפא"ק) נדבקו. לא ישראלים, לא ימנים, "סתם" יהודים מהשמאל ומהימין, התומכים במדינת ישראל ושואפים לחזק את קשריה הענפים עם ארה"ב. בגלל סיבה זו, מאחלים להם מוות והידבקות המונית בנגיף הקורונה.
המסקנה המתבקשת היא שזה באמת לא משנה מה תעשה ישראל ומה יעשו היהודים; אפילו פינוי כל ההתנחלויות או חיסון לקורונה לא יצילו אותם מהאנטישמיות. "צדק לפלשתין" הוא רק תירוץ אופנתי לבטא ולהפיץ אנטישמיות גזענית נמוכת מצח, ותרופה לאנטישמים חולים בארה"ב ובמדינות אחרות, כנראה שלעולם לא נמצא. וזה מותיר לנו ברירה אחת: אם שונאים אותנו כיהודים, עלינו להילחם חזרה כיהודים גאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו