ימי מגיפת הקורונה אילצו את העולם לשים לב לזקניו. אלה שנרמסו תחת גלגלי הקידמה, תחת "העולם שייך לצעירים", תחת התרבות המנוכרת ששמה את הקריירה האישית לפני הדאגה להורים ולזקנים. 42% מאוכלוסיית הזקנים בישראל מדווחת על בדידות בימים כתיקונם, נתון שרק החריף מאז פרץ הווירוס, לצד החשש הבריאותי, החרדה והאימה.
מצב בלתי אפשרי זה הוביל את קבוצת הרבנים האמיצה "איגוד חכמי המערב בארץ ישראל" להציע פתרון לבעיה מטרידה זו: מה יעשו כל אלפי הזקנים הבודדים בערב ליל הסדר? ערב שכל עניינו הוא הסבת המשפחה המצומצמת כדי לספר את סיפור המשפחה הרחבה, העם. האם ניתן לדמיין ליל סדר בלא משפחה, בלא הורים?
איגוד החכמים פסק כי יש להתיר במקרים מסוימים, וקיצוניים במיוחד, שימוש בתוכנת "זום" כדי לחגוג באופן וירטואלי את החג בצוותא, בהסתמך על הפסיקה המקובלת בארצות המערב - צפון אפריקה - שהתירה שימוש בחשמל בחג, לפי אותו העיקרון של העברה מאש לאש.
הדבר המעניין בפסיקה - ומה שעורר אמוציות ובהן זעם אצל רבנים אחדים, וגאווה בקרב רבים בציבור - הוא הלך הרוח הייחודי שעולה ממנה, רוח ששורשיה בתפיסת עולם מנהיגותית שונה בתכלית מהגישה שהורגלנו בה ע"י הממסד הרבני המרכזי בישראל.
עצם היומרה של הרבנים המרוקאים לפסוק הלכה לאור שינויי הזמן והתקופה, ולספק לציבור מענה לבעיותיו וקשייו - מעוררת עניין. לדבר שורשים היסטוריים עמוקים: בעוד באירופה הרבנים הסתגרו בד' אמות של הלכה וגידרו עצמם בחברה לשומרי מצוות בלבד - במרוקו נקטו החכמים אסטרטגיה שונה בתכלית, שהובילה לכך ששם התנועה הרפורמית לא היכתה שורשים.
חכמי צפון אפריקה עשו הכל כדי לקרב את חברי קהילתם ולפסוק הלכה בדרך שתכניס את כולם לתוך הביחד היהודי. בזמן שבאירופה היהדות התפצלה לרפורמים ואורתודוכסים, במרוקו פעלה רבנות ראשית אחת שאיחדה את הציבור כולו תחתיה; בזמן שבאירופה העולם הדתי התעלם משינויי התקופה והתמקד רק בנושאים ה"דתיים" של כשרות, שבת וצניעות - במרוקו החכמים שמרו על המסורת היהודית של אלפי השנים, ופסקו לציבור גם בנושאים חברתיים, כלכליים, אישיים וציבוריים.
רבני מרוקו חוקקו תקנות במענה לצורכי השעה החדשים שנוצרו ביחס למעמד האישה, למדע ולמודרנה, בהפגינם גישה מכילה ומקרבת. איגוד הרבנים, במובן זה, ממשיך את דרכה של הרבנות הראשית למרוקו.
הפסיקה החדשה מבטאת גישה הלכתית שבה הרגישות החברתית היא אחד משיקולי ההלכה עצמה, ולא עניין זר וחיצוני לה. המתנגדים לפסק ההלכה ערערו על הבסיס ההלכתי של הפעלת התוכנה בחג, אך השאלה צריכה להיות הפוכה: מהו הבסיס ההלכתי שמאפשר הזנחה של זקנים מבודדים בערב ליל הסדר? באיזו תואנה נפר את חובת כיבוד הורים בערב שבו המסורת "והגדת לבנך" היא המרכז שלו?
במצב אידיאלי, מי שהיה צריך לפסוק הלכה מהסוג הזה זו הרבנות הראשית בכבודה ובעצמה. אך זו נתונה כיום לשליטת גורמים שפועלים עדיין ברוח האירופית הגלותית והמסוגרת, שלא מעיזה לפסוק באומץ ומתוך רגישות חברתית אפילו כאשר על הפרק מצב קיצוני כמו זה שאנחנו עדים לו בימים אלו.
"איגוד חכמי המערב" סיפקו לנו תזכורת לאפשרות של רבנות אחרת. בליל הסדר הקרוב, פעולה פשוטה כמו הפעלת תוכנת "זום" יכולה להיות מצילת חיים, לא פחות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו