החוק מבהיר כיצד ייבחר יו"ר הכנסת לאחר בחירות. עד לתיקון חוק יסוד: הכנסת ב־2016, היה זה ותיק הח"כים ששימש יו"ר זמני עד לבחירת יו"ר חדש. ב־2016 תוקן החוק, ברוב של 91 חברי כנסת וללא התנגדות, ונקבע בו כי יו"ר הכנסת ימשיך לכהן בתפקידו עד לבחירת יו"ר חדש, לפי תקנון הכנסת לא יאוחר ממועד כינון הממשלה.
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי נועד ליצור התאמה בין רציפות כהונת הממשלה לבין זו של יו"ר הכנסת, כדי למנוע אנרכיה שלטונית. בישראל, בדומה לדמוקרטיות מערביות רבות, ראש הממשלה צריך לצידו כנסת מתפקדת, לא יו"ר לעומתי. לכן, בעקבות הבחירות, המשיך יולי אדלשטיין לכהן כיו"ר מכוח עקרון הרציפות השלטונית.
על פי חוק הכנסת, תשנ"ד־1994, צריך רוב של 90 ח"כים כדי להעביר מכהונתו יו"ר מכהן. רוב כזה אין לכחול לבן.
לכאורה, דרך המלך לבחירת היו"ר ברוב 61 פתוחה בפני כחול לבן. בני גנץ קיבל מנשיא המדינה את המנדט להקים ממשלה. אם היה לו רוב פרלמנטרי, היה מקים ממשלה והיו"ר היה נבחר כמצוות התקנון. אך עד כה הניסיונות להקים ממשלה, בהסתמך על הרשימה המשותפת שאינה מכירה בישראל כמדינת העם היהודי, כשלו.
ב־19 במארס עתרו לבג"ץ כחול לבן ושלושה עותרים "ציבוריים" מטעם עצמם, שיורה ליו"ר הכנסת לכנס ישיבה שבה ייבחר יו"ר חדש. בג"ץ קיים את הדיון בעתירה כבר ב־22 במארס. בעוד יועמ"ש הכנסת הגן על זכות היו"ר להמתין עם כינוס הישיבה עד למועד כינון הממשלה, היועמ"ש מנדלבליט הציג עמדה נוגדת, שלפיה יש לקיים את הישיבה בהקדם. ב־23 במארס פנה ביהמ"ש, "מבלי לקבוע מסמרות" בעתירה לגופה, ליו"ר הכנסת בדרישה שיודיע לביהמ"ש עוד באותו יום, אם יהיה מוכן לכנס את הישיבה עד 25 במארס.
בתגובה ל"הצעת" בג"ץ שיכנס מ"רצונו" ישיבה לבחירת יו"ר חדש, השיב אדלשטיין שהוא מסרב לקבל את האולטימטום, תוך הדגשה שהוא פועל כדין, במסגרת שיקול הדעת שניתן לו לקבוע את הישיבה לכל המאוחר עד כינון הממשלה. הוא גם הביא דוגמאות ליו"רים שנבחרו בעקבות בחירות אף יותר מחודש לאחר מועד הבחירות.
כשעה לאחר שנמסרה תגובת אדלשטיין ניתן פסק דין בן 19 עמודים, שבו ציווה בג"ץ על היו"ר לכנס את הישיבה לכל המאוחר ב־25 במארס.
בג"ץ קבע כי התערבותו הכרחית, שכן בלעדיה ייפגעו "מרקם החיים הדמוקרטיים" ו"יסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטרית". בג"ץ קבע עוד כרציונל לתיקון חוק יסוד: הכנסת כי "הוחלט כי אין כל היגיון במינוי 'ותיק חברי הכנסת' כיו"ר בפועל לתקופה כה קצרה ומוטב להחיל את דין הרציפות". בג"ץ לא התייחס כלל לתגובה ודווח שבעת שהוגשה, פסק הדין כבר היה מוכן, דבר המתברר גם ממהירות נתינתו.
פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, תוך רמיסת עצמאות הרשות המחוקקת. על פי חוק יסוד: הכנסת, "הכנסת תקבע סדרי עבודתה". מה שלא נקבע בחוק - תקבע הכנסת בתקנון. היו"ר, האחראי לפי התקנון, לניהול ענייני הכנסת, פעל במסגרת טווח הזמנים שנקבע. יצוין שלרציונל שבית המשפט המציא לתיקון לחוק אין אחיזה בדברי ההסבר להצעת החוק, וגם לא בדברי הכנסת בעת שהתיקון התקבל.
תוצאת פסק הדין חמורה. מפלגת כחול לבן מנסה לייצר אנרכיה שלטונית. היא מבקשת לבחור יושב ראש לעומתי ברוב של 61, שלא זו בלבד שיטרפד את עבודת הממשלה, אלא שאם מאוחר יותר תוקם ממשלה בראשות הליכוד, זו תזדקק לרוב של 90 כדי להחליפו.
אינני מכירה דמוקרטיה מערבית, שבה התערב בית המשפט בניהול ענייניו הפנימיים של הפרלמנט. בהחלטתו ציטט השופט מלצר פסק דין של ביהמ"ש העליון באנגליה שפסק בדיוק ההפך ממה שנאמר בפסק הדין, קרי: שיו"ר כל אחד מבתי הנבחרים מוסמך לכנס את הבית, ושהחלטתו אינה שפיטה בשל ריבונות הפרלמנט. בפסק דינו, שעליו מתנוסס דגל שחור, רמס בג"ץ את סמכות יו"ר הכנסת, ללא איזונים וללא בלמים. כאומר לו - תצדיע!
טליה איינהורן היא פרופ' מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו