את התורים הארוכים במרכולים כבר כולם מכירים; רבים גם נתקלו בקושי לבצע הזמנה מקוונת מרשתות המזון, שמספקות את ההזמנה תוך 5-3 ימים, במקום מספר דומה של שעות.
מוצרים רבים במדפים הפכו להיות יקרי המציאות ואני לא מתכוון לנייר טואלט, אלא למוצר כמו מד חום מרחוק - המוצר הזה שהורים טריים לא מסתדרים בלעדיו ועכשיו הוא הפך למגנומטר החדש של השומרים בכניסה. לכן הוא גם נדיר כמו מסכה לפנים.
והשליחים? רק בנצרות יודעים להעריך אותם כפי שהציבור מעריך אותם בשבועות האחרונים. חברות המחשבים והציוד ההיקפי זוכות גם הן לעדנה רבה, כמו גם אתרי תוכן, ערוצי טלוויזיה, בלוגרים וכל מי שמוכן להעסיק את הזאטוטים והבוגרים יותר. פתאום כל סבתא מכירה את אתר "זום" שהמנייה שלו זינקה, כמו גם אתר של חברה דומה שלא קשורה לו כלל, אך בכל זאת נהנתה מהשם.
חברות הלובינג בישראל, כמו בארה"ב, עובדות שעות נוספות. בשבועות האחרונים הן עוסקות בגיוס והכשרה של עובדים חדשים. מנכ"לית חברת הלובינג "ריפבליק יועצים", מבשרת נבו, נכנסה בסוף השבוע לבידוד לאחר שנפגשה עם אחד מלקוחותיה, אך גם מהבידוד היא עובדת הרבה יותר מהרגיל. לדבריה, מצב החדש הביא למשרד הרבה מאוד עבודה - מלקוחות קיימים ומחדשים.
בקיצור, יש לא מעט מקומות עבודה שהפכו להיות מבוקשים וגם מקומות אחרים שכבר לפחות עשור מבוקשים מאוד, אבל עכשיו עוד קצת יותר. מאות מרכזי המחקר והפיתוח בארץ שינו את שיטת העבודה שלהם כששלחו את העובדים לבלות יותר שעות בחיק המשפחה, אבל רק באופן פיזי, כי למעשה העובדים הללו ממשיכים לעבוד באופן מקוון.
ובכלל, ממש ערב המשבר הזה שוחחתי עם מנכ"ל ווייז ישראל, נעם ברדין, על התפתחות התנועה בכבישים. הוויכוח היחיד שיכול היה להיות בעניין השאלה של נטרול יכולת התנועה היה על העיתוי שזה יקרה, אבל ברור שזה היה הכיוון.
ובכן, לא כולם מפסידים מהמשבר החמור שעובר עלינו כעת. גם לא ברמת המאקרו. העובדים הסולידיים ביותר, כמו גם המשקיעים באגרות החוב הממשלתיות, מגדירים לעצמם מחדש את סביבת הסיכון בה הם חיים. שוב מיטשטשים הגבולות בין "מסוכן" לבין "בטוח". אחרי המהפכה הדיגיטלית נראה שמשבר הקורונה בא לעזור לנו להתאים עצמנו לתקופה החדשה. כנראה שהעולם הווירטואלי לא נוצר כדי שניכנס לגוש המתכת הממונע כדי להגיע לחלל עבודה בשעה 9 בבוקר.
הביולוג הנודע קונארד לורנץ כתב בספרו "הרע לכאורה", על הטוב ההכרחי שביצר הטריטוריאלי. הוא זה שהביא את עולם החי להתפזר בכדור הארץ, לפרוץ גבולות. ייתכן שזה מה שהקורונה עושה לנו - היא מפזרת התקהלויות אנושיות גדולות. זה לא רע, או טוב, זהו פשוט הכיוון. לא רק מעסיקים יידרשו לחשב מסלול מחדש עכשיו ואחרי המשבר הזה - גם העובדים. נדרשת מאתנו גמישות תעסוקתית.
