"האם אלה הם סימני האזהרה שצריכים להבהב... ולזעוק שהגיע סוף הדמוקרטיה הישראלית?" שואלת בחרדה עדי עוז, עורכת מגזין "את". "האם זה הזמן לברוח או אולי להסתתר, להכין את המרתף שבו אדחס עם ילדי, לוודא שיש איזה חסיד אומות עולם, איזה מקורב לשלטון, שיהיה מוכן להעביר לנו אוכל בזמן הזה. האם זה הרגע?... זה היה אמור להיות טור חגיגי", ממשיכה עוז ומקוננת, "במקום זה אני מדמיינת איך צריך להישמר מהקאפו". יותר מאשר סכנה אמיתית לדמוקרטיה, הדברים הללו מסמלים את המצב הנפשי של האגף הרדיקלי בשמאל הישראלי, שחלקו איבד לחלוטין את הבלמים בהתייחסו למציאות.
משבר הקורונה הצריך השבוע מספר צעדי חירום הכרוכים בפגיעה בזכויות יסוד דמוקרטיות, כמו חופש העיסוק, חופש התנועה, הזכות לפרטיות וכיו"ב. ככל שהמשבר יימשך, נראה שזכויות אלו ואחרות תיפגענה עוד יותר.
מצבי חירום, כדאי לזכור, אף פעם אינם טובים לדמוקרטיה, אבל הם אף פעם לא יכולים לשמש אוטומטית כהצדקה לפגיעה בלתי מידתית בזכויות ללא פיקוח ובקרה. דמוקרטיה נמדדת דווקא במצבי חרום, ודווקא במהלכם ראוי לקיים דיון ציבורי על היקף הפגיעה הנדרשת והפיקוח עליה. הם חשובים עוד יותר כשהמשבר מחריף, וחלק ניכר מהציבור נוטה לוותר מראש על זכויותיו מתוך הבנה שמדובר במצב חירום.
אולם ישראל מגיעה למצב הזה כשהיא סובלת קשות מתסמונת "זאב! זאב!". בסיפור המקורי, הזאב באמת הגיע לבסוף לטרוף, אולם האנשים כבר לא האמינו ולא נענו לקריאות העזרה של הרועה, רק בגלל אזעקות השווא השקריות הקודמות שלו. את התסמונת הזאת ביססו לאורך שנים רבות חברי להקת "הדמוקרטיה בסכנה" הוותיקה. פעם אחר פעם הם זעקו שהדמוקרטיה מידרדרת ושישראל על סף התהום האנטי־דמוקרטית. הם עשו זאת גם, ובעיקר, בשנים שבהן כל מדדי הדמוקרטיה העידו על יציבות ואף על שיפור במצב הדמוקרטיה בישראל.
הזעקות הללו סבלו לרוב מפוליטיזציה חמורה, בוטה וגלויה לעין. בעוד סגירת ערוץ 7 התקבלה בדממה דקה, סגירת ערוץ 10 הביאה לזעקות שבר על הפגיעה בחופש הביטוי. הלהקה "הדמוקרטית" הכריזה על שתיקה מרצון כשנפגעו המתיישבים והמפגינים לובשי הכתום. אותה להקה התעוררה לחיים נוכח פגיעות קלות בהרבה במקרים אחרים ובאוכלוסיות אחרות.
"הניפו דגל שחור" הם קוראים זה לזה בפאתוס, לא בגלל הקורונה, אלא בגלל "הפיכה בחסות המגיפה", ביטול הכנסת וסגירת מערכת המשפט "באישון ליל". מוטיב "אישון הליל" חוזר על עצמו בימים האחרונים אצל כמה מדוברי הברנז'ה, מה שמוסיף לאווירת הדיקטטורה המטילה צל. אבל יש דברים שבהחלט מותרים ואף רצויים באישון ליל. לדוגמה, העברת מהפכה חוקתית עם פחות ממחצית חברי הכנסת שרובם כלל לא רואים בהצבעתם מהפכה חוקתית. או אז הלהקה תמחא כפיים ותגן בחירוף נפש על המהלך. בכירי כחול לבן רק מהדהדים מסרים אלה בימים האחרונים.
ראוי לנהל דיון ציבורי רציני על הצעדים הננקטים, על צעדיה ומהלכיה של ישראל כדמוקרטיה הנמצאת במצב חרום. ייתכן אף שעל רקע המצב, הזאב האמיתי מציץ מעבר לפינה, אבל אף אחד כבר לא מתייחס ברצינות לצרחות "זאב! זאב!".
פרופ' אשר כהן הוא ראש ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו