במחקריו פורצי הדרך ומעצבי החשיבה, הדגיש הוגה הדעות קרל פופר את הצורך המתמיד של עולם המדע, על תחומי הידע השונים והמגוונים שלו, לנסות להפריך את תקפותן של אקסיומות, פרדיגמות וקונספציות רווחות, ולבחון מחדש את הנחות המוצא שלהן, ואת המסד שעליו הן מושתתות. ואולם מבט אל עבר ההיסטוריה הפוליטית, החברתית והכלכלית של ארה"ב מלמד שתהום פעורה בין ציווי מתבקש זה לבין דפוסי חשיבה מקובלים ולעיתים גם מקובעים.
תגובה מאוחרת ונרפית. הוריקן קתרינה // צילום: GettyImages
קברניטיה של האומה האמריקנית נצמדו בעקשנות ובדוגמטיות לתבניות ולתפיסות העולם המקוריות שלהם גם כאשר נחשפו בהן בקיעים וסתירות פנימיות שחייבו, לכאורה, התנתקות מאושיות היסוד שלהן ופנייה לנתיב שונה לחלוטין. כך, למשל, השיק "יום שלישי השחור" המר והנמהר של 29 באוקטובר 1929, שבו קרס לחלוטין שוק המניות בוול־סטריט, את עידן השפל הכלכלי העמוק.
הנשיא הובר - במשך שלוש שנים תמימות - דבק באסטרטגיה של "שב ואל תעשה", זאת תוך ציפייה שהסדר הישן והטוב יושב עד מהרה על כנו, אם באופן אוטומטי ואם באמצעות פעילות וולנטרית בלבד. רק לאחר תבוסתו המוחצת של הובר בבחירות 1932 התניע יורשו בבית הלבן, פרנקלין דלאנו רוזוולט, מהפכה דרמטית באורחותיה של האומה ויצר את התשתית לכינונה של מדינת רווחה.
משבר ההוריקן קתרינה, שהיכה בכל עוצמתו בניו אורלינס ב־29 באוגוסט 2005, הוכיח שאמריקה של המאה ה־21 הספיקה כבר לשכוח לפחות מקצת מן הלקחים מאותו משבר כלכלי.
אוזלת ידו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן לנוכח גלי השיטפון שזרעו מוות והרס, זעקה לשמיים ממש. לא זו בלבד שהנשיא המשיך לנפוש באחוזתו שבקרופורד, טקסס, במשך יומיים נוספים לאחר קריסתם של הסכרים בניו אורלינס (ושב לוושינגטון רק ב־31 באוגוסט, בתום 29 ימי חופשה), אלא שהצעדים הפדרליים שעליהם הכריז היו חלקיים למדי. התנהלותו בפרשה שידרה אדישות, ניתוק וניכור.
זאת, בניגוד קוטבי לדפוס פעולתו של הנשיא לינדון ג'ונסון, שאל מול האתגר שהציב הוריקן בטסי ב־1965 שידר אמפתיה, הזדהות וקרבה אל תושבי ניו אורלינס כאשר פקד את זירת השיטפון מייד לאחר שהסופה חלפה והורה על הפעלה מיידית של הרשויות הפדרליות.
דפוס התגובה האיטי של בוש הבן היה תעתיק של התנהלותו הראשונית ארבע שנים קודם לכן, כאשר קולו לא נשמע ברמה במשך 11 שעות תמימות בעקבות מתקפת הטרור על מגדלי התאומים והפנטגון.
לעומת זאת, בשלהי נשיאותו, לאחר פריצת המשבר הפיננסי ב־2008, היו לו ימים של עדנה. הוא לא היסס לחרוג מקווי מתאר רפובליקניים מסורתיים במישור הפיננסי, ובאוקטובר 2008 אישר את חבילת החילוץ הראשונה בהיקף של 700 מיליארד דולר. בכך ניתן האות לסדרת תמריצים נוספת, שהנשיא הטרי ברק אובאמה הוציא לדרך בפברואר 2009.
כיום, למרות שעדיין מוקדם להעריך את תפקודו של הנשיא טראמפ במשבר הקורונה, נדמה כי לאחר תגובה התחלתית איטית ומהוססת, ששיקפה ניסיון להמעיט מחומרת הבעיה ולמזער את משמעויותיה, התעשת הבית הלבן והעביר הילוך. ההזרמות הכספיות העצומות שיזם (במקביל לצעדים דרמטיים שנקט וממשיך לנקוט הבנק הפדרלי), מעידות על כך שתהום פעורה בין תפקודו הנמרץ של טראמפ לבין חוסר תפקודו של הובר, ושהנשיא הנוכחי מוכן לאמץ לחיקו את הגמישות המחשבתית שאליה הטיף פופר.
ניתן לקוות שמאמציו אכן יישאו פרי, ובמהרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו