אם לשפוט לפי הפיד הדי מגוון שלי, משבר הקורונה הוא ההוכחה הניצחת לכך שיש אלוהים וגם שאין אלוהים; שהסוציאליזם, אבל גם הקפיטליזם, מספקים את דרך ההתמודדות המושלמת למשבר; ושהאשמים בהפצת המחלה הם חרדים, חילונים, ערבים ומסתננים.
ואיך לא, המשבר מוכיח מעל לכל ספק שהמחנה הפוליטי שלי הוא הצודק: מזל שההגה בידיים של אדם מנוסה וכריזמטי כמו נתניהו, שמנצל את המשבר כדי להפוך את ישראל לדיקטטורה!
"משבר הקורונה מוכיח שהאוניברסליזם מת", "מתברר שהתרופה הכי טובה לקורונה היא מדינת רווחה מתפקדת", "המשבר הוא הזדמנות לייעל את המגזר הציבורי" הן רק חלק מהאמירות שנזרקו לחלל האוויר. זוהי שעתם הטובה של קנאי האידיאולוגיות שהמציאות איכשהו תמיד יושבת במדויק על תפיסת העולם שלהם, ושום דבר לא יכול לערער את האמת המוחלטת שלהם.
גם בגזרת פוליטיקת הזהויות והשבטים המצב לא שונה. כולם, באורח פלא ראוי לציון, מאשימים בדיוק אותם המגזרים שהם האשימו בכל בעיות העולם גם יום לפני הקורונה: החרדים מתקהלים בחתונות בניגוד להוראות, החילונים הנהנתנים ממלאים את חופי הים, הערבים מצפצפים על החוק והאפריקנים בדרום תל אביב מתנהלים כבשגרה. והסינים? נגדם דווקא אין לנו כלום, שיהיו בריאים.
כמעט כולנו יושבים בבית, מודאגים, משועממים וחסרי אונים לגבי העתיד. אנחנו קופצים על כל דיווח ומחפשים בנרות אשמים להתפרצות המחלה וגיבורים להדברתה. "מצב הכפית" הזה הוא כר פורה לשתדלני הרעיונות. אם יש משהו - אבל באמת! - שהקורונה מוכיחה פרט לזה שהאידיאולוגיה שלי נכונה ושל היריב שלי שגויה - היא שאין לנו שמץ של מושג.
שכל האידיאולוגיות שלנו, כל האיבה המגזרית שאנחנו מטפחים בימים כתיקונם, פשוט לא רלוונטיות כרגע. כולן בטלות ביחס לעבודה המקצועית של רופאים, מדענים ופקידים שמתמרנים בתוך המשבר.
הרי ברור שטוב שיש לנו מוסדות רווחה ושהציבור החלש לא צריך להסתמך על ביטוחים פרטיים יקרים; וברור שטוב שחברות תרופות פרטיות מתומרצות על ידי רווח פוטנציאלי של מיליארדים למצוא את התרופה למחלה; ברור שסולידריות לאומית נחוצה לשם פתרון הבעיה, וברור גם שמבחינת הווירוס כולנו בסך הכל בני אדם.
אנחנו חיים במדינה רווית מתחים בין־מגזריים ובחברה בעלת שיעור האידיאולוגיות־למטר הגבוה במערב. אבל משבר כזה הוא הזמן לשים את הדעות הקדומות, האידיאולוגיות הגדולות והמנטרות הקבועות בצד ולאמץ גישה פרגמטית. לא יזיק לנו לנטוש לכמה רגעים את הפוזיציה, לתרגל "שבירת שורות" ולצאת מהאינטרס המגזרי הצר שלנו. ואולי, מי יודע, נאמץ אותה דרך הסתכלות גם יום אחרי שהמשבר יעבור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו