בימים הקרובים צפוי שיונחו לפתחו של בית המשפט העליון שתי סוגיות דרמטיות, שהכרעתו בהן תשפיע על ההיסטוריה של מדינת ישראל. האחת היא שאלת כשירותו של נתניהו להקים ממשלה חדשה, והשנייה היא שאלת החוקתיות של חוק פרסונלי שנתפר למידותיו של נתניהו, ומבקש למנוע ממנו לכהן כראש ממשלה. לכל משפטן הוגן ברור מה צריכה להיות ההכרעה בשאלות הללו: חלילה לו לביהמ"ש לפסול את נתניהו מלכהן כראש ממשלה, וחובתו תהיה לפסול חקיקה שברור לגמרי שהיא פרסונלית. כל תוצאה אחרת עלולה לפגוע עוד באמון הציבור במערכת המשפט.
המצב שבו ראש ממשלה מכהן תחת שלושה כתבי אישום ומנהל משפט על חפותו, לא רצוי ולא ראוי. הוא מעלה קושי ערכי ברור, לצד שאלות באשר לשיקול הדעת העתידי של ראש הממשלה במצב כזה. עם זאת, בסיטואציה שנוצרה בישראל בשנה החולפת, ובבחירות האחרונות בפרט, שאלה זו הונחה לפתחו של הציבור הישראלי. בחירות 2020 היו מעבר לכל דבר על נתניהו - כן או לא, ועל כתבי האישום, וכמעט רוב הציבור בישראל סבר שנתניהו צריך להמשיך לכהן גם כך. למרות זאת, בשתי עתירות נפרדות שביקשו מבג"ץ לפסול את נתניהו מלכהן, אחת מלפני הבחירות ואחת מהיום שלאחריהן, ביהמ"ש לא קבע שהנושא אינו שפיט, אלא דחה את העתירות בטעמים פרוצדורליים, כאומר, כאשר יבשילו התנאים - אדון בשאלה לגופה.
העובדה שבג"ץ שוקל בכלל לדון בסוגיה הזו, מטרידה עד מאוד. אכן, דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, ולערכים כמו טוהר מידות ושלטון החוק יש בה משקל רחב. ועם זאת, נשמת אפה של הדמוקרטיה והערך היסודי ביותר בכל מערכת דמוקרטית הם ריבונות העם והזכות לבחור. כל מי שעיקרון היסוד הדמוקרטי הזה הוא נר לרגליו, לא יכול להסכין עם אפשרות שבחירתם של יוצר משני מיליון ישראלים תתהפך באמצעות פרשנות משפטית, בסוגיה שאין לה אפילו מקור מפורש בחוק.
ביהמ"ש יהיה חייב להתערב גם בחוק המוצע על ידי כחול לבן, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת, שימנע מ"ח"כ שהוגש נגדו כתב אישום" (קרי: נתניהו), לכהן כראש ממשלה, וזאת כבר בכנסת הזו או החל מהבאה. כך או כך, מדובר בחוק פרסונלי שנתפר לפי מידותיו של חבר כנסת אחד, ושמבקש לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי "תוך כדי המשחק". יסוד מוסד בחקיקה הוא שחוק פרסונלי אינו לגיטימי, ודינו להיפסל. על אחת כמה וכמה כך באשר לחוק יסוד פרסונלי שנחקק במהלך הליך דמוקרטי, ומטרתו לסכל את רצון הבוחרים באמצעות טקטיקות משפטיות. אם אכן יחקק בסופו של דבר חוק כזה, תהיה זו חובתו של ביהמ"ש העליון לפוסלו.
מעבר לנתניהו, הסוגיה שעמדה בלב הבחירות היתה אמון הציבור במערכת המשפט. תוצאות הבחירות הן לא פחות מהבעת אי אמון במערכת החשובה הזו מצד חלק גדול מאזרחי ישראל. זוהי תוצאה מטרידה מאוד, שמחייבת גם את מערכת המשפט לבחון את עצמה. הסוגיות האמורות, כאשר אכן יונחו לפתחו של ביהמ"ש העליון, יוכלו להוות הזדמנות לתיקון ולביסוס הטענה בדבר היותו של ביהמ"ש ענייני וחף משיקולים זרים.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו