הנה דיווח חדשותי שלא יוצא לי מהראש: אחת הנשים שהיתה במגע עם "חולה 1" מהפיראט האדום נכנסה לבידוד וכמה ימים אחר כך כרעה ללדת.
התינוק נלקח ממנה, והיא לא תוכל לגעת בו ב־14 הימים הראשונים לחייו. השבועיים הראשונים לחייו, השבועיים הראשונים שלה כאמא. הוא צריך אמא. היא צריכה אותו. האנושות זקוקה למגע.
אני מחפשת בשמיים את הקשת בענן שתזכיר לנו את הבטחת הבורא שלא לחזור על המבול. אני מפחדת.
אבל גם אם המחלה החריפה, המסוכנת והמידבקת הזאת לא תגרום למוות המוני (אולי קראתי יותר מדי ספרי אפוקליפסה) - העולם כבר משלם מחיר. מחיר חברתי, תעסוקתי, כלכלי. ערים בעולם תחת סגר, שוקי ההון קורסים, ענף התעופה העולמי רגע לפני מחיקה, יבוא הסחורות בהקפאה, ענף התיירות בתוך צלילה לתהום.
גם ישראל טובעת במהירות לתוך המשבר: כבר היום נמצאים כ־100 אלף ישראלים בבידוד; אלפים פוטרו ויפוטרו עקב המצב; עסקי התרבות, הפנאי וההסעדה יהפכו בקרוב לא רלוונטיים; העסקים הקטנים לא ישרדו את המכה. יותר מעשרה אחוזים מהמשק הישראלי במצב של הדבקה מאסיבית. וזה עוד בלי להתייחס לכך שבתי החולים בישראל לא ערוכים לטפל במספר נדבקים גבוה.
קטסטרופה על הסף
הגלובוס משנה את כיוון הסיבוב. ייתכן שדבר בעולם לא ישוב להיות כשהיה. אבל בהנהגת מדינת ישראל לא מצליחים להרכיב ממשלה, וליברמן שוב נראה מבסוט לתקוע מקלות בגלגלי המדינה.
נתניהו, גנץ, ליברמן - אתם נקראים לדגל. האזרחים מדברים עכשיו. אנחנו רוצים לחיות. קווי היסוד של הממשלה? לא מעניינים אותנו. חלוקת התיקים? לא מזיזה לנו. ימין־שמאל? לא אקטואלי. מעניין אותנו לשרוד את המשבר, כרגע כלכלי־חברתי ועוד מעט רפואי. תוציאו את הראש מהלשכות ותראו את החנויות הריקות, את המפוטרים הטריים, את מסיבות הפורים שהתבטלו. תרימו את העיניים מטבלאות תוצאות האמת, לפני שכולנו נעבור לעולם האמת.
קטסטרופה עולמית על הסף. זה לא משחק. הניחו את האגו בצד והקימו עכשיו ממשלת חירום לאומית, כמו לפני ששת הימים, ממשלה שתרכז כוחות לפעולות נוכח הפורענות. כשהקורונה תיבלם, תוכלו לבחור אם ללכת לבחירות רביעיות או להמשיך בממשלת האחדות. אבל אם החרש תחרישו בעת הזאת, לא יעמוד לנו רווח והצלה משום מקור אחר זולת השמיים עצמם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו