נמצא הסוס המוביל

הניצחונות הברורים של ביידן במדינות הדרום ב"יום שלישי הגדול" איחדו סביבו את ההנהגה הבכירה של הדמוקרטים • עבור טראמפ, שזיהה בו את היריב המסוכן יותר, זו התחזקות מדאיגה

תחילה היה זה הסנאטור ג'ורג' מקגוורן ב־1972, ואחריו הסנאטור וולטר מונדייל ב־1984, שהובילו את המפלגה הדמוקרטית לתבוסה ניצחת במרוץ לנשיאות. כישלונות מהדהדים אלו הובילו להחלטה בקרב מנהיגי הנדבך הדרומי של התנועה, להציב משקל נגד לשתי המדינות הראשונות המשתתפות בעונת הפריימריז - איווה וניו המפשייר - שההצלחה בהן העניקה תנופה רבתי למנצח הדמוקרטי. 

מקפיד להיצמד למרכז הפוליטי, ובכך מבדל את עצמו מסנדרס. ביידן // צילום: אי.אף.פי

הנתיב להשגת יעד זה היה גיבושו של גוש עוצמתי של מדינות דרומיות, שתושביהן ילכו לקלפי באותו יום עצמו - הלוא הוא "יום שלישי הגדול" - וכך ישקפו את קווי המתאר הדמוגרפיים, החברתיים, האתניים והאידיאולוגיים המגוונים שלהן (השונים במידה רבה מאלה של איווה וניו המפשייר), ויטביעו בכך חותם על המשך המאבק.

ואכן, במערכת הבחירות המקדימות של 1988 השתתפו ב"יום שלישי הגדול" לא פחות מ־12 מדינות דרומיות, ובכך שדרגו במידה רבה את הדפוס, שקרם לראשונה עור וגידים ב־1984, כאשר שלוש מדינות דרומיות יצרו תקדים בעת שהצביעו לראשונה בו בזמן עבור המועמד הדמוקרטי המועדף עליהן.

אסטרטגיה דרומית זו נשאה פרי לראשונה בפריימריז של 1992, כאשר מושל ארקנסו האלמוני, ביל קלינטון, שהחל את מסעו לבית הלבן בצליעה (ולא הצליח לזכות בבכורה בסיבובים הראשונים באיווה ובניו המפשייר), נסק לפתע לרקיע ב"יום השלישי הגדול", וסחף אחריו את כל מדינות הדרום במסעו לכרטיס המועמדות ולכס הנשיאות.

24 שנים מאוחר יותר, במערכת הבחירות המקדימות של 2016, המשיכה רעייתו, הילארי, מסורת זו כאשר זכתה ב"יום שלישי הגדול" לניצחונות מרשימים בכל מדינות הדרום (למעט באוקלהומה). כמו בעלה, גם מזכירת המדינה לשעבר הצליחה להפוך יום בחירות זה למנוף בדרך לזכייתה במינוי הדמוקרטי ובכך סתמה, הלכה למעשה, את הגולל על מועמדותו של יריבה העיקרי במרוץ, הסנאטור ברני סנדרס. 

הפתיחה הצולעת נשכחה

גם הפעם, ב"יום שלישי הגדול", התברר שהפלג הדרומי (שכלל שבע מדינות) מתוך 14 המדינות שנטלו חלק בסיבוב הפריימריז, הפך לעמק הבכא עבור סנדרס, כשנפל כפרי בשל בחיקו של סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן (כולל מדינת המפתח טקסס, שבחרה לא פחות מ־228 צירים לוועידת המפלגה).

ביידן הצליח גם לשחזר באופן מפתיע ומרשים את הישגה של קלינטון מ־2016, ולצאת מנצח במסצ'וסטס, מגרשה הביתי של המתמודדת הליברלית אליזבט וורן. למעט בקליפורניה, שבה ניצחונו היה בהיקף צנוע יותר מהצפוי, הוא זכה לניצחונות רק במדינתו, ורמונט, כמו גם בקולורדו וביוטה. לאחר שהובס ללא תנאי בסיבובי הבחירות הראשונים באיווה ובניו המפשייר, התאושש ביידן במדינת נבדה, שבה סיים במקום השני לאחר סנדרס, ובנקודה זו החל להתחולל המהפך הדרמטי. סגן הנשיא לשעבר, שהצטייר עד לפני כשבועיים כמועמד חסר סיכוי וכשק חבטות, הפך לדמות שופעת מרץ ורעננות (למרות שהוא בן 77), שביטחונו העצמי ואמונתו ביכולתו לנצח חזרו אליו. 

בשבת שעברה הביס ביידן במדינת דרום קרוליינה את סנדרס בפער בלתי צפוי של 28.5 אחוזים, והוכיח בכך את יכולתו למשוך שיעור נכבד מקרב המצביעים האפרו־אמריקנים (המהווים כ־60 אחוזים מכלל חברי המפלגה הדמוקרטית במדינה זו). הצלחה מרשימה זו נתפסה על ידי ממסד המפלגה ומנהיגיה הבכירים ככזו המעידה על מידת יכולתו לזכות בפלח ניכר גם בשאר מדינות הדרום, שהרכב האוכלוסייה שבהן דומה.

כך החל תהליך התגייסות מואץ למען סגן הנשיא לשעבר, כאשר שובל שלם של ממלאי תפקידים ועסקנים (בהווה או בעבר) מלווה כל תחנה ואתר שאותם פקד ביידן במפגן של תמיכה וגיבוי במועמדותו. הניצחון המכריע בדרום קרוליינה חשף, לכאורה, פוטנציאל אלקטורלי מרשים, ושכנע את מנהיגות המפלגה שחרף המערכה הכושלת שניהל בתחילת המרוץ, וחרף חולשתו של המערך הארגוני והלוגיסטי שלו, לא נס לחו של ביידן וההימור עליו בשלב זה מוצדק וראוי. 

התוצאות ביום שלישי הוכיחו שההימור השתלם. יתרה מזאת, בשבועות האחרונים חלחלה לתודעתו של הממסד הדמוקרטי ההכרה המדאיגה שסנדרס צבר תאוצה ומיצב את עצמו כמועמד המוביל. נציגי הזרם המרכזי הבינו שאם ייבחר כמועמד, יהפוך סנדרס למטרה קלה ונוחה במיוחד עבור טראמפ, שכבר החל לצייר אותו כדמות שעמדותיה החברתיות והכלכליות חורגות מקווי היסוד של המורשת והתרבות הפוליטית האמריקנית, ונמצאות מחוץ למרחב השיח הקונצנזואלי. 

סנדרס נשאר בשוליים

המאמץ להתגייס לדגל ולאחד את השורות סביב מועמדותו של ביידן הפרגמטי והמתון, שקשריו עם האליטה הפיננסית הדוקים ועמדותיו במגוון רחב של סוגיות כלכליות ומדיניות רחוקות ממהפכנות ונמצאות בלב ההסכמה הלאומית, לא פסח גם על שלושת המועמדים המזוהים עם "הדרך המרכזית", שזה עתה פרשו מן ההתמודדות - פיט בוטיג'ג', הסנאטורית איימי קלובושר ומייקל בלומברג. השלושה יצאו השבוע בהצהרות תמיכה בביידן, והותירו אותו בפועל ללא יריבים המשתייכים לזרם הדמוקרטי המתון.

כך, בה בשעה שסנדרס ממשיך במסעו לעבר השוליים הרדיקליים והמיליטנטיים ביותר בתנועה - כאשר ביום שני האחרון חלק את בימת הנואמים בעצרת בחירות שהתקיימה בסנט פול, מינסוטה, עם לא אחרת מאשר אילהן עומאר, הנמנית עם האגף הקיצוני ביותר בסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים - עלה ביידן על דרך המלך וממשיך, בגיבוי מלא של כל צמרת המפלגה, להתקדם בבטחה כשהוא נצמד למרכז הפוליטי. העובדה שכמו בני הזוג קלינטון הצליח ביידן לגרוף פלח נכבד מן הקול האפרו־אמריקני בדרום, ובה בשעה לזכות בהצלחה בלתי מבוטלת בקרב ציבורים לבנים, משכילים ואמידים (בעיקר מעל גיל 45), מעידה על יכולתו לפרוץ מעבר לגבולותיו ומגבלותיו של קהל יעד מסוים ומוגדר. 

השבועות הקרובים יבהירו אם אכן הפכה הצלחתו של ביידן ב"יום שלישי הגדול" לקרש קפיצה עבורו כדי לדהור לעבר המינוי. העובדה הברורה לחלוטין כבר עתה היא שעבור טראמפ, התחזקותו של ביידן מהווה בשורה מטרידה למדי.

אחרי ככלות הכל, הנשיא זיהה בו זה מכבר את היריב המסוכן ביותר עבורו במאבקו לזכות בתקופת כהונה נוספת, ופרשת "אוקראינה גייט" מספקת עדות לכך. שכן, בניגוד לסנדרס (שעם כל ההתלהבות שעורר בקרב רבים מבני הדור הצעיר של אמריקה, לא הצליח עד כה להרחיב את בסיס התמיכה בו), יש בכוחו של סגן הנשיא לשעבר לסלול דרכים לא רק לליבו של המעמד הבינוני הלבן המשכיל והאמיד בפרברים, אלא אף - ובעיקר - לנהל קרב צמוד עם הבית הלבן על קולם של בני מעמד הצווארון הכחול במדינות המערב התיכון, שהביאו לטראמפ את הניצחון ב־2016.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו