ישראל השנייה ניצחה. ניצחה באשדוד ובנתניה, בשדרות ובבית שאן, בשכונות דרום תל אביב ובירושלים - מכל המקומות האלה עולה תמונה ברורה: ניצחון סוחף לנתניהו ולקואליציית הימין. החרדים והסרוגים לבדם לא היו מצליחים להגיע לכזה הישג. המון הציבור המזרחי־מסורתי הוא זה שהוביל להכרעה כמעט חד־משמעית.
שתי סיבות עומק מרכזיות לניצחון: הראשונה נוגעת לסיפור שהימין ונתניהו מצליחים לספר. נתניהו באופן מעורר השתאות מצליח לאסוף סביבו אנשים מכל הקשת הדתית - חילונים עד חרדים - ולאגד אותם תחת אג'נדה יהודית מסורתית ולאומית פטריוטית. הוא מספר סיפור של ניצחון והצלחה ומאפשר לישראל השנייה להיות בצד המנצחים.
השנייה נוגעת לאיבה כלפי האליטות. מול נתניהו עומדות התקשורת ומערכת המשפט, עצומות של פרופסורים וטייסים, וכאלטרנטיבה מחנה המרכז־שמאל מתאחד סביב אדם שמלבד היותו פוסטר של האליטות הישנות ו"ארץ ישראל היפה והטובה", אין אנו יודעים עליו ועל דרכו כמעט דבר.
מי שניסה להשתיק את השד העדתי בין הפריפריה המזרחית המסורתית למרכז השבע והאשכנזי, חייב לחשב מסלול מחדש. המתח הזה יישאר כל עוד יימשכו הפערים הבלתי נסבלים בין מדינת תל אביב למדינת הפריפריה.
מעניין בהקשר זה לראות את תוצאות האיחוד של העבודה ומרצ. מה קורה כשהשמאל מעמיד בראשו שני מזרחים? הוא נותר עם שבעה מנדטים בלבד, לאחר שהבייס הפוליטי המרכזי שלו ברח לכחול לבן והשמאלי לרשימה המשותפת. אלה גם אלה לא הצליחו להתאחד סביב פרץ ולוי־אבקסיס.
כשמחברים את שתי הנקודות מבינים את הפער בין תמונת העתיד של ישראל השנייה, שמעוניינת בזהות יהודית מסורתית ובשינוי מערכות כולל ביחס למוקדי הכוח, לבין מי שמעוניינים לחזור לסדר הישן החילוני־ליברלי, ה"ממלכתי", שמחזיר לפינה כל מי שהוא לא חלק מהסיפור הישראלי הקלאסי.
ניצחון ישראל השנייה חייב להתבטא על ידי שינוי רדיקלי בחלוקת הכוח. הפריפריה הצביעה בהמוניה לליכוד ולנתניהו - ואם אלה אמנם ירכיבו ממשלה, יהיה זה תורם לעבוד בשביל הציבור שרומם אותם. ה"אוטומט" יהיה להחליף את האליטות הישנות משמאל באליטות חדשות מהציבור הדתי־לאומי, תוך דילוג אלגנטי על המסורתיים.
אך מכאן צריכה לעלות דרישה מהדהדת: הגיע הזמן שנתניהו יבסס את הציבור שהכי נאמן לו כאליטה עם נציגות בתפקידי המפתח, ויפעיל את כל כובד משקלו כדי לפתוח את שערי האליטות באקדמיה, במערכת המשפט, במוסדות התרבות.
הגיע הזמן לזריקת כוח בחינוך, כי גם לילדי קריית מלאכי מגיע לחלום להיות רופאים או טייסים; לזריקת כוח ברפואה, כי אין שום סיבה שבפריפריה יחיו חמש שנים פחות; לזריקת כוח בבנייה ובהתחדשות עירונית - כי מי אמר שרק במרכז יש הצדקה למיזמי תמ"א 38. ממשלת הימין הנוכחית צריכה להיות זו שמיישמת באופן מלא את דו"ח ועדת ביטון, ושפועלת למען פתיחת שערי האקדמיה בדיוק כפי שנעשה עם צעירי המגזר הערבי.
עם ישראל צמא לאחדות, אבל אמיתית. לא כזו שמשכפלת שוב את הפערים שמזינים את האיבה ומפצלים אותנו לשניים. על האליטות הישנות להפסיק להשתמש במעוזי הכוח הישנים כדי להתנגד לבחירה הדמוקרטית של העם. נדרש כאן פיוס היסטורי, כדי שעד הבחירות הבאות נפסיק לדבר על ישראל השנייה - פשוט כי לא תהיה אחת כזאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו