הצביעו בעד ריבונות (העם)

למשך זמן קצר היה ניתן לחשוב שהבחירות הללו עומדות לעסוק בנושא יהודה ושומרון. תוכנית המאה של הנשיא טראמפ, המפות, המובלעות, הסדרי הביטחון. מדינה פלוס, אוטונומיה מינוס, וריבונות, ריבונות, ריבונות. אם גוש הימין יהיה יותר גדול מגוש השמאל, תהיה ריבונות. אז צאו כבר להצביע.

ואז הגיע בג"ץ, והראה שוב למי שהיו צריכים תזכורת, שגם כשמדברים על גושים פוליטיים, הגודל לא קובע. באקט נדיר של שיתוף פעולה, החליטו גם בכחול לבן וגם בליכוד לבקש את פסילתה של חברת הכנסת חובבת הטרוריסטים היבא יזבק. גם הרוב הפוליטי בוועדת הבחירות החליט שמדובר בתומכת טרור שמקומה לא יכירנה בכנסת ישראל. אבל מה זה משנה אם יש לך בלוק של 55, גוש חוסם של 61 או תמיכה של 85 חברי כנסת? בסוף כל החלטה של נבחרי הציבור יושב בג"ץ עם נרגילה, ושופטיו יעשו מה שהם רוצים. ואם חוק יסוד מפורש וברור זוכה להתעלמות כשמדובר בפסילתם של תומכי טרור, אפשר לעבור לרמיסת חוקי יסוד נוספים.

חוק יסוד: הממשלה, הקובע במפורש כיצד יש לפעול כאשר אדם שמתנהלים נגדו הליכים פליליים מתמנה לתפקיד ראש ממשלה, הפך להיות "לקונה" הדורשת פרשנות. הקביעה המאפשרת לממשלה יוצאת להמשיך במילוי תפקידיה, שעל בסיסה אפשר בג"ץ בעבר לאהוד ברק לנהל מו"מ מדיני לאחר שאיבד את אמון הציבור, זכתה להתעלמות כשמדובר בהחלטה להקים ועדת בדיקה להתנהלותה השערורייתית של המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות.

והתוספת החדשה והטרייה מהשבוע שעבר, קציבת זמן של שנה לחקיקת חוק פונדקאות שימצא חן בעיני "מועצת שומרי החוקה", תוך איום ברור שאם קצב העבודה של הכנסת לא ימצא חן בעיני השליטים, יקבעו הם בעצמם, על סמך תפיסותיהם הערכיות, הכלכליות, הפוליטיות והדתיות את חוקי המדינה.

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. בית המשפט הישראלי, ששובר שיאים בינלאומיים של עינוי דין; שתביעה אזרחית שחוגגת בו יום הולדת 10 אינה מחזה נדיר; שאנשים חפים מפשע נמקים בכלאם תקופות זמן ארוכות עד ששופטיו העליונים יואילו להביט ולפסוק בערעורים שהגישו, ושעתירות שהדיון בהן הסתיים זה מכבר, מוחזקות כבנות ערובה במשך שנים עד לעיתוי הפוליטי הרצוי או עד שהשופט יפרוש וינקה שולחן; אותו בית משפט הוא זה שמרשה לעצמו לדרוש מ־120 ח"כים להגיע להסכמה בסוגיות מורכבות ביותר, כשהוא עומד בצד עם שעון עצר ביד. וממש ברגע האחרון, צירף בני גנץ, את הקרון שלו אל הרכבת הדוהרת של בית המשפט, בדרך לרמיסת העיקרון הבסיסי ביותר של הדמוקרטיה. "אני בעד שהמערכת המשפטית תהיה עליונה על המערכת הפוליטית", ולא נרגע עד שהגדיר את עליונותה של בחירת העם "סכנה למדינה".

אכן, הבחירות הללו הן בעניין הריבונות. אבל כדאי להתחיל בקטן, ולהחיל את הריבונות הישראלית ואת שלטון חוקי הכנסת על הגבעה שליד הכנסת, שבה יושבים 15 שופטים המשוכנעים שחוקי מדינת ישראל אינם נוגעים להם.

חוק יסוד: השפיטה מחייב את השופטים להצהיר "אני מתחייב/ת לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה". הגיע הזמן לדרוש מהשופטים לרענן את ההצהרה הזו. הגיע הזמן להזכיר שבדמוקרטיה "העם הוא הריבון". צאו והצביעו בעד הריבונות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו