ביום שישי האחרון החל הבוקר בצפון־מזרח איטליה בזריחה אביבית מוקדמת. איש לא צפה כנראה את שעתיד להתחולל. כמה שעות מאוחר יותר החלה המהומה: הנגיף הופיע במספר מקומות, ולאחר ימים אחדים מניין הנדבקים עומד על יותר מ־250.
הרוב מתמודד עם המחלה ומחלים ממנה, וגם החיים במדינה הגדולה מתאמצים להלך כרגיל. אך כבר לימדו חכמים, שמשניתנה רשות למשחית להשחית, שוב אינו מבחין בין צדיק לשאינו צדיק. משהחלה המגיפה לזנב בקצה קצהו של המחנה, שוב אין הבריות משגיחים בפרטי הדברים; כל מעייניהם עסוקים בווירוס קורונה (כתר). הם פוחדים מפניו פחד איום. מבלי משים המלכנו עלינו את גורם המחלה.
האדם המודרני למד להאמין בכוחו של המדע; התיאוריות המדעיות הסבירו לו הכל. והנה הגיע וירוס הקורונה וטרף את הקלפים; נכון לעכשיו, איננו יודעים להדבירו. הוא בלתי נראה ויותר קטלני מהווירוסים המוכרים. המסתוריות ואי הידיעה על אודותיו מעצימות את ממדי הפחד והתבהלה. גם השמועות מעמיקות את האימה.
בימים האחרונים חשבתי על הסרט "הנוסע השמיני" (1979). בתפקיד הווירוס: חייזר הבוקע מביצים של גזע עתיק באחת הפלנטות ביקום. למרבה האימה הוא נעלם בחללית וצד את אנשי הצוות בזה אחר זה.
הפחד מפני הווירוס הזה שוכן על מצע פסיכו־היסטורי עמוק בתודעה האירופית. באמצע המאה ה־14 היכתה ביבשת "המגיפה השחורה" שכילתה בתוך שש שנים כשליש מתושבי אירופה. חלק מהחוקרים מדבר על דֶּבֶר ואחרים אומרים שזה היה וירוס. גם אז הובאה המגיפה מהמזרח הרחוק. המגיפה ערערה את הסדר הישן והולידה שינויים חברתיים ותרבותיים, החל בתקופת הרנסנס ועד לרפורמציה הפרוטסטנטית של לותר.
באיטליה הולידה המגיפה השחורה את ספרו של ג'ובני בוקאצ'יו, "דֶּקָמֶרוֹן". עשרה עלמים ועלמות נמלטים מפירנצה מוכת המגיפה לווילה מחוץ לעיר, ובמשך עשרה ימים מספרים מאה סיפורים נועזים - לא רק מבחינה ארוטית אלא גם במידת הביקורת על הכנסייה של אותם ימים. רק בחסות המהומה שיצרה המגיפה, יכול היה הסופר הפלורנטיני לפרוץ את גבולות חופש הביטוי.
ובכל זאת, החיים מתדפקים על דלת השגרירות. ברומא החיים מתנהלים כמעט כרגיל, אבל צפונה מאיתנו, במילאנו, המצב שונה: אירועים מבוטלים בזה אחר זה. אנשים נמנעים מכינוסים המוניים; משחקי כדורגל נדחים, התיאטראות ריקים ולקראת שבת עולה השאלה, האם מניין מתפללים בצוותא מסוכן לבריאות או ששלוחי מצווה אינם ניזוקים...
בשבת שעברה, עצר הרב באמצע הפרשה, בדיוק כשקראו את המילים "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ", וביחד נשאנו תפילה לרפואת החולים בכל העולם, במיוחד בסין. לא ידענו עדיין שהמחלה התפרצה גם באיטליה. שלשום שוחחתי עם אטיליו פונטנה, מושל מחוז לומברדיה, מחוז עתיר תעשייה שמילאנו היא בירתו. ביקשתי להביע הזדהות ולדרוש בשלום התושבים. סיפר על המצב. שאלתי, כיצד נוכל לעזור. ענה שהוא שמח שישראל היא ידידה של לומברדיה, ושהוא יודע שבישראל נמצאים טובי המוחות בעולם; הוא מקווה ששוקדים עכשיו על מציאת תרופה למכה. אמרתי לו שאעביר את דבריו.
ייתכן שהווירוס ידעך וייחלש - הלוואי! - אך ייתכן שיתחזק, והמצב ברומא יתהפך באחת. אצלנו בשגרירות עלינו להתייחס לכל התרחישים, ואתמול תרגלנו מצב חירום: מי נשאר בשגרירות, מי בביתו ומי שב ארצה. יש כאן שליחים עם משפחות וילדים. מסין למדנו: שליחי משרד החוץ נותרו אחרונים על החומה. יש לישראל אינטרסים חשובים בעולם, וחיוני להמשיך ולקיימם גם במצבי משבר.
נכון לעכשיו, חשוב להיזהר מתבהלה מיותרת; האמת היא הידידה הטובה ביותר. לא חייבים לקבל שום ידיעה כתורה מסיני; כדאי לוודא את אמינותה מול מספר מקורות, ולהתעדכן במשרדי הממשלה. בסופו של דבר, כתרו של הקורונה יוסר, ושמש צדקה ומרפא תטהר בקרניה את האדמה הטובה.
ד"ר דרור אידר הוא שגריר ישראל באיטליה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו