המשמעות העיקרית של פגישת נתניהו עם שליט סודאן היא תבוסה רחבה לאיראן ולטורקיה • כדי לשמור על ההישג, יש לוודא שהממשלה הבאה לא תתמוך בהסכם הגרעין עם איראן
כמעט בלי ששמנו לב, האויבות המרות של ישראל - איראן וטורקיה - מוצאות את עצמן בימים אלו בצד המפסיד של המשחק האסטרטגי במזרח התיכון. ישראל, לעומתן, היא אחת המנצחות הגדולות ביותר. אבל הכל עוד יכול להתהפך.
הכותרות העיקריות סביב המפגש המפתיע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שליט סודאן החדש, עבד אל־פתאח עבד א־רחמן אל־בורהאן, באוגנדה לפני שבועיים, לא התמקדו בעיקר. נכתב על פירותיה של תוכנית טראמפ, דובר על טיסה ראשונה של אל על מעל שמי סודאן, אבל לא דובר הרבה על המשמעות העיקרית של הפגישה: תבוסה רחבת היקף לאיראן, כמו גם לטורקיה וקטאר ולבנות חסותן באזור.
ישראל וארה"ב קוצרות בינתיים את הפירות, אך לא לעולם חוסן. משתתפי ועידת הביטחון השנתית במינכן // צילום: GettyImages
עד אפריל האחרון שלט בסודאן במשך 30 שנה עומר אל־בשיר, בעל ברית של איראן. הוא אפשר למשטר האייתוללות להשתמש בנמלי סודאן להעביר נשק לחמאס, לחיזבאללה ולמשטר אסד. הוא אפשר לאיראנים להקיף את ערב הסעודית משטחו, להעביר מערכות נשק לחות'ים בתימן ולאיים על נמליה בג'דה, בואכה מכה וביאנגבון, מרכז תעשיית הנפט של הממלכה. נפילתו גרמה לכך ששליטת איראן באותו שטח עומדת בסימן שאלה. ואחרי כל זה הנה נתניהו, שנוא נפשם של מנהיגי איראן, בא להצטלם עם אל־בורהאן. מכה מתחת לחגורה מטהרן ועד רמאללה.
ואם כבר מדברים על אובדן נכסים אסטרטגיים, השבוע פרסם ה"גרדיאן" הבריטי כי בעקבות חיסולו של קאסם סולימאני, מנהיג כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, פנה ראש ממשלת עיראק, עאדל עבד אל־מהדי, אל מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, וביקש שייקח פיקוד על המיליציות השיעיות בעיראק. נסראללה הסכים אך בתנאי שיבצע את העבודה בשלט רחוק מלבנון כאשר מפקדי המיליציות יעלו אליו לרגל לביירות.
אלא שהירתמותו לבקשת עיראק תסכן את היציבות של לבנון, משום שככל שנערמות ההוכחות לכך ששכנתנו מצפון היא מושבה איראנית הנשלטת באופן מוחלט בידי חיזבאללה, כך גדל הסיכוי שהאמריקנים יעצרו את כלל סיועם אליה.
הימור אחד יותר מדי
כבר עתה, האישור שנתן מזכיר המדינה פומפאו בחודש שעבר לחדש את הסיוע הצבאי והאזרחי ללבנון נקלע לקשיים בסנאט. בלי סיוע אמריקני, המשק הלבנוני יתמוטט. כבר ארבעה חודשים נמשכות ההפגנות נגד המשטר בלבנון. הן דעכו מעט בחודש האחרון, אך הן ממשיכות להתקיים.
אמנם בכירים איראנים הגיעו לביירות בשבוע האחרון והתחייבו לסייע ללבנון כלכלית, אולם הכלכלה האיראנית מקרטעת, והיא לא יכולה להזרים מיליארדים ללבנון. ככל שחיזבאללה יישאב יותר לתוך המערכה האיראנית בסוריה ובעיראק, כך המצב בלבנון ילך ויחמיר. ועקב כך, גם יכולתו של חיזבאללה לנהל מלחמה נגד ישראל תלך ותפחת.
אשר לטורקיה, כפי שחוקר טורקיה סונאר קפטגאי פירט במסמך שפורסם בשבוע שעבר על ידי מרכז משה דיין, בשנים האחרונות ארדואן הימר והפסיד בזירה אחרי זירה ובכך סיכן את משטרו.
בתחילת המלחמה בסוריה ארדואן הימר על הסונים. בתוך שנתיים הם הפכו לדאעש. הרתיעה של העולם מזוועות דאעש העלתה את הכורדים, שנואי נפשם של הטורקים, למעמד של בעלי ברית של האמריקנים נגד דאעש. השותפות בין האמריקנים לכורדים סיכנה את טורקיה ופגעה פגיעה משמעותית ביחסי טורקיה וארה"ב. כדי להילחם נגד הכורדים ארדואן סיכן את יחסיו עם האמריקנים עוד יותר באמצעות התקרבות לרוסים ולאיראנים.
האמריקנים הגיבו להתנהלות הטורקים בסנקציות כלכליות שכמעט הרסו את המשק הטורקי. וכיום, ארדואן שוב לבד. בקרבות באידליב כוחות ארדואן נלחמים נגד כוחות רוסיים, סוריים ואיראניים. האמריקנים אמנם ממהרים לתמוך בטורקים נגד הרוסים, הסורים והאיראנים, אך כדי לזכות בתמיכת ממשל טראמפ באופן מעשי ארדואן יצטרך להרוס את יחסיו עם פוטין.
וזאת בעיה באזור אחר. בעשור האחרון ארדואן מציג את עצמו כמנהיג האחים המוסלמים, דבר שהביא אותו לתמוך במשטר האחים המוסלמים של מוחמד מורסי במצרים ב־2012. כאשר משטר מורסי הופל על ידי צבא מצרים ב־2013, יחסי מצרים וטורקיה הגיעו לשפל של כל הזמנים. הנשיא א־סיסי פתח ביחסים אסטרטגיים סביב יבוא גז עם יוון, קפריסין וישראל, ויחסי ארבע מדינות אגן הים התיכון הפכו בשנים האחרונות לאסטרטגיות הרבה מעבר לתחום הגז. האמריקנים תומכים בברית החדשה הזאת באופן משמעותי.
בין הפטיש לסדן
בדצמבר האחרון, כדי להיחלץ מבידודו, וכדי לאיים על קפריסין, יוון וישראל, ארדואן חתם על הסכם ימי עם מנהיג הממשלה הלובית הרשמית הממוקמת בטריפולי. ממשלה זאת נמצאת במלחמה עם הכוחות המורדים, שהקימו ממשלה חלופית בטוברוק. ממשלה זו נתמכת על ידי מצרים והאמירויות, וכן על ידי רוסיה. כוחות הממשלה החלופית נמצאים היום במתקפה הולכת וגדלה נגד הממשלה בטריפולי, הנתמכת בידי ארדואן. כדי להציל את בעלי בריתו בטריפולי, ארדואן זקוק לסיוע של רוסיה. על כן, הוא נמצא בין הפטיש לסדן, ששניהם פרי יצירתו.
וכל זה קורה כאשר כלכלת טורקיה שוב על סף משבר אשראי חריף ביותר. ישראל וארה"ב קוצרות בינתיים את הפירות. אולם לא לעולם חוסן. במהלך ועידת הביטחון השנתית במינכן בסוף השבוע האחרון, נפגש הסנאטור הדמוקרטי כריס מרפי בחשאי עם שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף. מזכיר המדינה לשעבר ג'ון קרי ככל הנראה השתתף בפגישה יחד עם עוד כמה סנאטורים דמוקרטים שהשתתפו בוועידה. כאשר דבר הפגישה פורסם, מרפי הודה בקיומה וטען כי יש צורך לפגוש את האיראנים גם בניגוד לעמדת הנשיא.
בשנה שעברה המפלגה הדמוקרטית התחייבה לשוב להסכם הגרעין של אובאמה עם איראן ברגע שתחזור לשלטון. ובשלוש השנים האחרונות דווח כי קרי ממשיך לקיים קשרים עם זריף שתכליתם לסייע לאיראן לשרוד את נשיאות טראמפ ולחכות לממשל דמוקרטי שיסיר את הסנקציות הכלכליות מעל טהרן.
לא זו אף זו, בתחילת השבוע אמרו ראשי כחול לבן - בני גנץ ויאיר לפיד - כי בכוונתם לשקם את יחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית, לאחר שהאשימו את נתניהו בפגיעה ביחסים אלה באמצעות הקשר ההדוק שלו עם הנשיא טראמפ. את הקו המקשר בין כחול לבן לבין הדמוקרטים אפשר לראות עובר גם דרך יועצו הקרוב של גנץ, יורם טורבוביץ, שהיה ראש הסגל של אהוד אולמרט, שהיה בשבוע שעבר אורח שדולת ג'יי סטריט המקורבת למפלגה הדמוקרטית. כמו כן, ג'ואל בננסון, היועץ האסטרטגי של קמפיין כחול לבן, ניהל בעבר את הקמפיינים של הנשיא אובאמה והמועמדת הילארי קלינטון.
אם תקום בישראל ממשלה המעדיפה שיתוף פעולה עם הדמוקרטים - התומכים בהמשך הסכם הגרעין עם איראן - ואם בארה"ב יתחלף הממשל, עלולה התמונה האסטרטגית במזרח התיכון להתהפך. השינויים האסטרטגיים האדירים שחלו באזור בעשור האחרון לא קרו מעצמם, ואם התהליכים המתפתחים כיום לא יספיק להבשיל, יתהפכו המגמות.