השבוע החליטה מליאת הכנסת להעניק לחבר הכנסת חיים כץ חסינות מפני העמדה לדין בעבירת הפרת אמונים. כתב האישום התקדימי שהכין היועץ המשפטי לממשלה, ניסה בפעם הראשונה לטעון שח"כ הפועל לקדם חקיקה שהוא אחד הנהנים ממנה, עלול להיות מואשם בעבירה פלילית של הפרת אמונים ולדרוש חובת "גילוי נאות".
צריך לעמוד על הניסיון "למשפט את הפוליטיקה" ולהלך אימים על נבחרי הציבור, שכעת ייאלצו לחשוב כיצד דברים שיאמרו או שלא יאמרו בכנסת יעמדו למבחן היועמ"ש.
הכנסת אמנם העניקה "חסינות דיונית", מה שאומר שלא ניתן יהיה להגיש את כתב האישום נגד כץ רק בזמן שנותר לכנסת הנוכחית, וייתכן בהחלט שגם הכנסת הבאה תידרש לסוגיה. אבל הסיבה שהוענקה החסינות חשובה לא פחות: הכנסת החליטה שהעברה נעשתה על ידי כץ כחלק ממילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת.
למעשה, הכנסת הביעה את עמדתה הברורה, שכתב האישום כלל לא היה ראוי להיות מוגש. החוק קובע במפורש שחבר כנסת לא יישא באחריות פלילית על "הצבעה, הבעת דעה בעל פה או בכתב, או מעשה שנעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו של חבר כנסת".
הבעת חוסר האמון של הכנסת בשיקול דעתו המשפטי של היועץ המשפטי לממשלה, מצטרפת לשרשרת ארוכה של ביקורת מצד נבחרי הציבור על חוות דעת תמוהות והחלטות תקדימיות הקשורות ליחסי פוליטיקה, פוליטיקאים ומשפט, שמנדלבליט ומערך הייעוץ המשפטי והפרקליטות הנפיקו בחודשים האחרונים.
למרות שחלק מהח"כים של כחול לבן תמכו במתן החסינות לכץ, מיהר חבר הכנסת בני גנץ להצהיר שהוא רואה את מתן החסינות לכץ כ"פתח לשחיתות וליצירת קליקה שביכולתה להפוך את בית הנבחרים לעיר מקלט לעבריינים". הוא הצהיר שאם ייבחר, בכוונתו להוציא את ההחלטה מידי הח"כים, "ולהקים ועדה של אנשי מקצוע ואישי ציבור, כולל חברי כנסת לשעבר, שתקבל החלטה עניינית ומקצועית".
אולם האמת היא שהח"כים קיבלו החלטה עניינית ומקצועית בעניינו של כץ, ואלמלא הדיבידנד הפוליטי הברור, גם חסינותו של נתניהו היתה אמורה להיות מובטחת. ניסיונה של מערכת המשפט להפליל את הפעילות הפוליטית, מסכן את הדמוקרטיה הישראלית.
אסור להחיל את הכללים הרגילים של ניגוד עניינים על ח"כים בפעולתם כמחוקקים. האבסורד יזעק לשמיים. לפעילת שטח מדרום תל אביב שתיבחר לכנסת יהיה אסור לעסוק בסוגיית ההגירה הלא חוקית; לח"כית הנעזרת בכיסא גלגלים יהיה אסור לחוקק חוקי הנגשה; לחרדים יהיה אסור לדאוג לישיבות ולנציגי עובדים יהיה אסור לקדם חקיקה לטובת העובד. תארו לעצמכם בן לעדה האתיופית שלא יוכל לפעול למען העדה, הכוללת את בני משפחתו הקרובים.
הדרישה להחלת כללי ניגוד העניינים בפרשנות המחמירה של מנדלבליט, תמנע מהח"כים לפעול עבור שולחיהם, ולייצג את הציבור. במקום זאת הם יצטרכו לפעול לטובת מה שיוגדר במשרד המשפטים או בבג"ץ בתור האינטרס הציבורי המהותי, תוך ויתור על פרט קטן ושולי: שלטון העם, או בעברית: דמוקרטיה.
החסינות, בהקשר הזה, היא אכן אבן יסוד בדמוקרטיה, ואסור להעביר אותה לידיו של גוף מקצועי - רק היא שומרת עלינו מפני השתלטות המשפטנים גם על הכנסת.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו