חלק ניכר מהעוינות כלפי נתניהו משקפת שנאה כלפי מצביעיו. כן, אני יודעת שהטענה הזו, ביחס לליכוד או מנהיגיו, חוזרת בכל בחירות מאז 77' (ולמען האמת אף קודם לכן). אני גם יודעת שהטענה הזו משמשת את תעמולת הליכוד, ובהפוך־על־הפוך היא גם יוצאת מתוך גורמים בשמאל, או במרכז, או בתנועה למען ה"ממלכתיות", שבעצם אומרת "אין לנו בעיה עם תפיסות הליכוד, יש לנו בעיה עם אובדן הממלכתיות".
מה פירוש "אובדן הממלכתיות"? אחדים מצביעים על "ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום", אחרים מזכירים את ביטן, אמסלם, רגב, אוחנה - בהשוואה מרומזת כמובן לנסיכי הליכוד של פעם. כן, פעם, בימים שקראו למצביעי הליכוד צ'חצ'חים עם תנועות מזרחיות.
ונכון, נהוג להגיד שמי שמדברים על מזרחיות ועדתיות הם גזענים בעצמם. היום כולנו ישראלים, אז למה לעורר את השד העדתי? אין ספק, כולנו ישראלים, אבל יש מי שפועל בעקביות לסמן ישראלים שהגיעו מארצות ערב כפחות נאורים ופחות חכמים, ובעיקר כשבויים בקסמו של מנהיג שלא מתעניין בהם. אלה אותם חוגים שמתעלמים זה שנים מהאפשרות שציבור אחר בעם, נגיד מיליון איש בערך, חושבים שלא כל כך רע להם, שהם במגמת התקדמות, שאם החוגים שבזים להם יתפסו את השלטון - הם יוחזרו אחורנית, והבוז יהיה חד וגלוי מתמיד.
אותם חוגים זועמים (ובצדק) בכל פעם שמישהו מעז לבקר את אזרחי המדינה הערבים על "הבחירה במי שפוגע בהם" (כלומר ברשימה המשותפת), אך מבלי להתבלבל חוזרים פעם אחר פעם על המיתוס שמצביעי הליכוד מוכרחים להיות דפוקים, אם הם בוחרים דווקא במי ש"דופק אותם".
"אבל נתניהו הוא אשכנזי מקיסריה", הם אוהבים להציג בזלזול איזשהו פרדוקס מתוחכם: איך זה ש"ישראל השנייה" תומכת דווקא בגבר אשכנזי, פריבילגי, איש אליטה? ובכן, המזרחים תומכי הליכוד יודעים בדיוק מי האיש, משכונת רחביה, דרך MIT ועד הווילה בקיסריה. הם לא משלים את עצמם שהוא "אחד משלהם" במובן הסוציולוגי, אבל הוא מסמן את העידן שבו הציבור שנהוג לבוז לו, יכול להשתלב ולהתקדם. איזה מקום יש להם בקבוצת הניאו־מפא"יניקים, המורכבת מאליטות שממאנות להשלים עם השינוי החברתי שהתרחש בישראל? שינוי שבזכותו ביטן, אמסלם, אוחנה ושאר המזרחים יכולים להתקדם במוסדות הליכוד, ומשם להיבחר לכנסת. במובן מסוים, לא ברור אם התומכים במפא"י החדשה רוצים להחליף את נתניהו - או להחליף את העם.
המאמץ לצייר את מצביעי הליכוד כעדר עיוור (אף שפה ושם מוכנים להכיר בכך שיש בו גם כמה "אזרחים נורמטיבים"), הוא פטרוני, ומעיד על חוסר עניין בדיאלוג. העובדה שאותה קבוצה לא מסבירה באופן קונקרטי במה עדיפה הדרך שלה על זו שהעלתה את "הדפוקים" על מסלול של התקדמות חברתית ופוליטית, מלמדת כי אין שם רצון אמיתי לייצר אלטרנטיבה, אלא להחזיר עטרה ליושנה, ולקבע את מפא"י החדשה. כל עוד אף אחד לא מציע למצביעי הליכוד רעיון מבריק, מכיל ומקדם יותר - כל שנותר הוא לשמוע את קריאות הבוז. ואת הבוז הזה הם ינסו להדוף בקלפי.
