הוא לא זכה לפרסים ולערבי הוקרה, לא הדליק משואה ביום העצמאות, ואפילו ערך על שמו בוויקיפדיה לא תוכלו למצוא. אבל ממפעל החיים האדיר של יוסף בן ישראל, שהלך לעולמו בשבת האחרונה בגיל 92, כולנו נהנים. סביר להניח שגם הטור הזה הוא התייחסות בודדת בתקשורת לדבר מותו של גיבור תרבות זה.
בן ישראל היה איש רדיו "קול ישראל", שפעל במשך שנים רבות להעלאת קרנה של המוזיקה הישראלית המזרחית והים־תיכונית, בתוך מערכת שעשתה הכל כדי להשתיק את המוזיקה הזו, ומתוך כך להדיר את קולו של מחצית מהעם.
קשה לסכם קריירה כה ארוכה. שתי נקודות ציון משמעותיות יעידו בצורה הטובה ביותר: האחת היא גילויו של ג'ו עמר, שהיה הראשון שהביא לרדיו הישראלי את צלילי יהדות ארצות המזרח. והשנייה היא פסטיבל הזמר המזרחי, שבן ישראל היה מייסדו ומנהלו האמנותי.
בן ישראל פעל מתוך חוד החנית של מדיניות כור ההיתוך שניסתה למחוק כל סממן יהודי־מסורתי לטובת דמותו של ישראלי חדש המנותק משורשיו הגלותיים. אך בעוד מי שדיברו בשם הישראליות החדשה התעלמו מתרבותם של כמחצית מהישראלים, בן ישראל נלחם על מקומה של יהדות המזרח, ראה את העושר האדיר שלה והבין את החשיבות של מתן קול לאנשים שאלה הם צלילי ילדותם.
הוא הכיר מקרוב את עשרות האמנים הענקיים שפרחו בעיראק ובמרוקו, וזכו כאן בארץ להתעלמות במקרה הטוב. זה יכול היה גם להיות סופו של ג'ו עמר, אלמלא התערבותו, כששם את כל כובד משקלו למען השמעתו ברדיו הציבורי.
את ג'ו עמר הכניס בן ישראל לרדיו עם הפיוטים "ישמח משה" ו"שלום לבן דודי", ובכך הראה שהשילוב המשולש בין מוזיקת פופ, פיוט עתיק וצלילים מזרחיים - הוא אפשרי ואף מתבקש. שילוב כזה נמשך אחריו על ידי אמנים רבים עד היום: מצלילי העוד והברירה הטבעית, עד ברי סחרוף והפרויקט של רביבו. בשירים אלו עולה הצעה לכור היתוך אחר לגמרי, כזה שנותן כבוד למסורת היהודית ולצלילי המזרח.
ב־1971 הוא ייסד את פסטיבל הזמר המזרחי, שהפך לבמה המרכזית שבה פרצו עופרה חזה, זוהר ארגוב ואמנים רבים אחרים.
עומר אדם ואייל גולן, עדן בן זקן ושרית חדד, צריכים לעצור, להוקיר ולכבד את מי ששכבו על הגדר כדי שהם יוכלו להתנגן בתחנות הרדיו באופן טבעי; את מי שבמידה רבה בזכותו הם יכולים למלא את קיסריה והיכל מנורה, ולאפשר לקהל ליהנות מהמוזיקה הכל כך אהובה עליו. מי ששומעים את המוזיקה הישראלית היום, המשופעת בצלילי המזרח ובזיקה למסורת כמעט בכל שיר ושיר, מבינים שדרכו של יוסף בן ישראל היא זו שניצחה.
בימים אלו, כשהשיח על "ישראל השנייה" הופך למטבע לשון בפי הכל, אנו צריכים לזכור גם את אלו שפעלו בזמן אמת כדי לשנות את החלוקה המטרידה הזו. סיפורו של יוסף בן ישראל, שנלחם יחיד מול רבים למען הצדק, ראוי להילמד במערכת החינוך, יחד עם האמנים שאותם קידם. והלוואי שלא נחכה למותם כדי להוקיר ולכבד את פועלם.
יוסף בן ישראל הוכיח ששדרן רדיו אחד יכול לעשות שינוי גדול. הוא היה גיבור תרבות. גיבור ישראל השנייה.
עו"ד אופיר טובול הוא מייסד תנועת "תור הזהב"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו