מרד בשורות הפרקליטות

מלבד חלק מאנשי הפרקליטות, דומה שאין כיום חולק באשר לחשיבות הרבה של ביקורת שיטתית על הפרקליטות. לפרקליטות הכוח העצום לחרוץ גורלות: החל מההחלטה להעמיד לדין (גם במקרים הנדירים של זיכוי, חיי הנאשם משתנים לבלי הכר), דרך ההחלטה לבקש מעצר, וכלה בהחלטות אם ואיזו עסקת טיעון להציע וכיצד לנהל את המשפט. אומרים ש"התובע אוחז באמצעים האיומים ביותר של השלטון". במציאות הישראלית, שבה על כל גוף בעל סמכויות משמעותיות הוסדרה ביקורת שיטתית, גם על השופטים, הפרקליטות נותרה ללא ביקורת משמעותית. כוח עצום ללא ביקורת יעילה סופו להשחית.

ב־2014 הוקמה נציבות הביקורת על הפרקליטות, בראשות השופטת (בדימוס) הילה גרסטל. בתוך שנים אחדות הופקו חמישה דו"חות ביקורת מערכתיים, שהצביעו על ליקויים משמעותיים בעבודת הפרקליטות והתוו פתרונות יעילים.

אלא שהביקורת לא מצאה חן בעיני חלק מאנשי הפרקליטות. הדו"ח החמישי היה יותר מדי עבורם: נחשפה הסימביוזה שהיתה בעבר בין המשטרה והפרקליטות לבין כמה מהרופאים במכון לרפואה משפטית, שטעו לחשוב שמטרתם היא להפליל חשודים. יצוין שמנהל המכון כיום, ד"ר חן קוגל, מתקן את ליקויי העבר. ועד הפרקליטים, עם רוח גבית מראשי הפרקליטות לדור ואחריו ניצן, יצא למלחמת חורמה בגרסטל, שכללה חוסר שיתוף פעולה עם תהליך הביקורת, שביתת פרקליטים, עתירה לבג"ץ ומערכה תקשורתית בסיוע דוברים ויחצנים, עד שהתישו אותה וגרמו להתפטרותה. הם אף השיגו חקיקה שנטלה מהנציבות את הסמכות לערוך דו"חות ביקורת מערכתיים.

אותו שיכרון כוח שהביא אז לשביתת הפרקליטים, בא לידי ביטוי השבוע, בדיווחים שלפיהם "בכירי הפרקליטות ינסו למנוע מממלא מקום פרקליט המדינה להתערב בתחומים שבאחריותם". לשפשף את העיניים ולא להאמין. "בשיחות ביניהם הסכימו הבכירים להגביל את השפעתו של אלדד ולעשות זאת בדרכים עקיפות, כדי שלא לעבור על תקנות שירות המדינה ולהסתכן בהעמדה לדין משמעתי" ("הארץ", 10.2.20). מרדנות המשולבת בפחדנות.

נוכח הפחדנות, עולה שאלת מקור ההעזה. מתברר שהיועמ"ש מנדלבליט שלח מכתב חריף לחברי הנהלת פרקליטות המדינה ובו כתב: "החלטתי - לא בלי היסוס - כי במצב הדברים הנוכחי לא אעמוד על התנגדותי למינויו לתפקיד, לעת הזאת". היועץ מתח ביקורת הן על שר המשפטים שמינה את אלדד לתפקיד והן על אלדד וכתב כי "שגה בכך שהסכים בנסיבות הקיימות לקבל על עצמו את התפקיד. צר לי כי בחר לפעול כפי שפעל". האומנם ראוי שהיועץ ייתן לבכירי הפרקליטות לגיטימציה למנוע מממלא מקום פרקליט המדינה למלא תפקידו כראוי?

בצער, עלי למקד הפעם את ביקורתי ביועץ מנדלבליט. חוששני שבתקופה האחרונה הוא נתפס לטעות בתפיסת תפקידו, המתבטאת בשימוש התדיר בביטוי המעורפל "מניעה משפטית". כך קבע באשר למינוי הקודם, של עו"ד אורלי בן־ארי; כך קבע עד לאחרונה באשר למינוי הנוכחי של אלדד; ולמעשה אף כתב כי יש "מניעה משפטית" למנות מועמד אחר כלשהו שאינו פרי המלצתו שלו. אם המינויים נעשו בניגוד לחוק מסוים, מתבקש היה שהיועץ יצביע עליו. המושג המעורפל "מניעה משפטית" מעביר באורח פלא את סמכות ההחלטה ליועץ, חרף העובדה שבהתאם לחוק הסמכות היא של שר המשפטים. הפרקליטות היא גוף חשוב, עתיר כוח, וטעון רענון ושיפור. מינוי פרקליט המדינה מתוכה אינו מבשר רפורמה ושינוי, ועדיף היה מינוי חיצוני. אך אפילו באשר למינויים שמרניים של אנשי פרקליטות בכירים, עם ותק של עשרות שנים, קיימת לכאורה "מניעה משפטית".

בחודשים האחרונים משתמש היועץ שוב ושוב בביטוי "מניעה משפטית". אמנם אנו בתקופה של ממשלת מעבר, אך משתקופה זו נמשכת כבר כשנה, לא ניתן לשתק את פעילות הממשלה ויש להיזהר שלא להחליף את שלטון נבחרי העם בשלטון המשפטנים. חבריי המשפטנים, מעט צניעות עשויה להועיל כאן. 

פרופ' בועז סנג'רו מלמד במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ובמכללה האקדמית ספיר ומייסד האתר "ביקורת מערכת המשפט הפלילי"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו