"מידה": לא הימין שחשבתם

מאז שפרץ האינטרנט לעולמנו, אוהבים לדבר על "מות המילה הכתובה" ולהביע חשש שהאינטרנט יהפוך את האנושות לשטחית יותר וטיפשה יותר. בעידן האינסטנט, ככה אמרו לנו, אף אחד לא רוצה לקרוא טקסטים ארוכים, ובעולם של הצפת גירויים לאיש אין סבלנות לעומק ולמחשבה. זאת היתה נקודת המוצא שלנו בקיץ 2012, כשהייתי שותף לד"ר רן ברץ בהקמת אתר "מידה". תכננו טקסטים באורך 500 עד 1,000 מילים לכל היותר, במחשבה שיותר מזה - איש לא יטרח לקרוא. 

עד מהרה התבדינו. לא רק שנמצא קהל קוראים לטקסטים ארוכים ומורכבים בעידן הדיגיטלי, אלא שקהל הקוראים הזה התגלה במקרים רבים כנאמן, גדול ועקבי פי כמה מצרכני המאמרים הקצרים. אחרי שנים ספורות בדקנו את "שיאני" הטראפיק באתר: העשירייה הראשונה נשלטה באופן מובהק על ידי תחקירים, מאמרים ומסות שעברו ברובם את ה־3,000 מילים, חלקם אף הרבה יותר. מדובר בתכנים מורכבים שעסקו במדיניות חוץ, בסוגיות תרבותיות, בכלכלה, לצד תרגומים של כתבי מופת שמרניים. לא מה שחשבתם כשאמרו לכם "ימין". 

החוויה הזו החזירה לי במידה רבה את האמון במין האנושי, המתגלה כרציני ומעמיק הרבה יותר ממה שחושבים עליו האינטלקטואלים שלו. ואם היה לאתר אינטרנט שמרני מסר אחד להעביר לעולם, הרי שהדבר הזה כשלעצמו - הכבוד לציבור הרחב - לגמרי שווה את זה. והוא גם החזיר לי את האמון בימין: יש בישראל קהילה גדולה ושוקקת של אינטלקטואלים ושוחרי הגות שמרניים, שעד להקמתו של האתר לא מצאו בית. "מידה" הוכיח שהימין הישראלי יודע לתת פייט חזק מאוד גם בשדה האינטלקטואלי. 

אין פלא שביחס לרבים מהנושאים שעלו לסדר היום של הימין בשנים האחרונות, אתר מידה היה ממובילי המחנה, צעד אחד לפני כולם: אתגר המסתננים, המשפטיזציה של הפקידות, הדרדור בתפקוד הצבא, הסטגנציה של הכלכלה, הפוליטיזציה של התקשורת, האקטיביזם השיפוטי, ההשחתה של התרבות וההשפעה של ארגונים זרים על הדמוקרטיה הישראלית - כמעט בכל נושא האתר הציב טענות סדורות ומקוריות והציג ממצאים חשובים. 

אתר "מידה" פתח בימים האחרונים בקמפיין גיוס המונים, מתוך הבנה שהתגלית הזו - קיומם של המוני ימנים מעמיקים ולוחמניים - יכולה וצריכה להיתרגם גם לתמיכה כלכלית. לא מקרי שהיוזמה הזו נתקלת בהתנשאות, בזלזול ובלחץ מצידם של מגיבי שמאל. הם רוצים לראות את "מידה" נסגר. הם מעדיפים עולם שבו נשמר יתרונם בשליטה על השיח האינטלקטואלי, שבו תקראו רק תרגומים של כתבות מגזין מה"גרדיאן", ותאמינו שקשיות מפלסטיק מסוכנות יותר מהגרעין האיראני, או בשפה פשוטה, שגם שמאלנים יבינו: הם רוצים עולם שבו אף אחד לא יפריע להם ליהנות ממונופול על הכוח הממשלתי, כדי להכתיב לכם מה לחשוב, לאכול, לעשות ולהצביע. 

המעט שאפשר לעשות כדי לבלום את הסחף הוא לתת ל"מידה" את הכוח להמשיך. הצלחת גיוס ההמונים של "מידה" היא ההצלחה של הימין כולו להעמיד אלטרנטיבה אינטלקטואלית להגמוניה של השמאל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו