ריבונות: ממכשול למנוף

איך הפירות המדיניים שנתניהו מביא לישראל לא מתורגמים לעלייה מהירה בסקרים? זו אחת השאלות המרכזיות בדיון הפולטי בימים אלה. תוכנית המאה, עם בשורת הריבונות שבה, נתפסת לפתע כמכשול הגדול. התמרור "האט" שהציב הבית הלבן פוגע בליכוד ובראש הממשלה, היות שנוצרו ציפייה לאומית ולחץ מלמטה ליישום מהלך של החלת ריבונות עוד לפני הבחירות. 

אני מודה, אני שייך לאלה שסבורים שצריך להחיל ריבונות עכשיו - אם לא על כל השטח שמפורט בתוכנית המאה, אז לפחות בבקעה ו/או במעלה אדומים. אבל מימוש כאן ועכשיו של הישג שעד לפני כמה שבועות לא היה אפשר להעלות על הדעת (הכרה אמריקנית בזכות לריבונות), לא יכול להפוך לתנאי לתמיכה במי שהביא את ההישג הזה מלכתחילה. מפתיע לגלות שדווקא בימין האידיאולוגי ה"עמוק", ובפרט בימין המתנחלי שבזכות נתניהו נחלץ אט־אט ממעמדו הבינלאומי כ"לא חוקי" (מהצהרת פומפאו שלא מכירה באי־חוקיות ההתיישבות ועד הכרה בזכות להחיל ריבונות) צומח כעת שיח דה־לגיטימציה לליכוד החותר למעשה תחת הסיכוי היחיד להביא את המאבק ארוך השנים לכדי הצלחה.       

אבל גם אם יש קושי מדיני למימושו של מהלך ריבונות בטווח המיידי, אין פירוש הדבר שאי אפשר לקדמו כבר עתה. הסכמה אמריקנית על מימוש הריבונות לאחר הבחירות כבר יש, ולכן על הליכוד לטעת בציבור את הידיעה שהדברים אכן עומדים להתממש בשטח. אם זה מצריך שרטוט מפות, תוכניות עבודה, סימון תאריכים לשלבי הביצוע, ומתן מענה לשאלות משפטיות וכלכליות שונות - צריכה להיעשות במהירות עבודת מטה. "צוות החלת ריבונות" שיאפשר לליכוד להבטיח, ובאופן אמין: הרוצה בהחלת ריבונות - אלינו; המסר: אם יושגו ה־61 ב־2 במארס, ריבונות תהיה הסעיף הראשון בקווי היסוד של הממשלה הבאה. 

צריך לזכור דבר אחד: בזמן שהליכוד מוכן להתחייב על החלת ריבונות, בכחול לבן מעדיפים לחכות ל"הסכמה" פלשתינית ול"תיאום" עם מדינות האזור. עינכם הרואות מה עמדת הפלשתינים. אם עלו - או עדיין עולים - קולות בימינה המוכנים להרהר בשותפות עם כחול לבן, הם צריכים לחזור ולהרהר בדבריהם של עפר שלח ויעל גרמן, ולהוסיף להם בדחיפות גם את עמדותיו האחרונות והחד-משמעיות של שותפם הטבעי, יאיר גולן - ולהסיק את המסקנה. מה גורל הריבונות בהובלת נתניהו, ומה גורלה בהובלת ממשלת גנץ, שסיכוייו לקבל מנדט להרכבת ממשלה ללא תמיכת הרשימה המשותפת - קלושים. 

קמפיין שמדגיש את הנקודה הזו יעמוד בסתירה לקריסה המוסרית של כחול לבן. אחרי ההצבעה על החסינות של ח"כ כץ, כחול לבן כבר לא יכולה להציג את עצמה כאלטרנטיבה "טהורה". סימני ההתפרקות של הסדר הישן, השי־ניצני, בפרקליטות בשבוע שעבר מלמדים גם על סדקים ראשונים במשענת הממסדית של המפלגה. גם יחסי התלות עם הרשימה המשותפת חשופים. הסיכוי היחיד של הליכוד להגיע ל־61 הוא להוסיף לתנופת החזרה לשטח הליכודי תוכנית אופרטיבית להחלת ריבונות מלאה, ולהעמיד על בסיס קבוע את המנהיגות של נתניהו מול הביצועים הבינוניים של גנץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו