לעיתים נדירות מזדמן לפייק ניוז להוציא את האמת לאור. שלשום הופץ ברשתות החברתיות סרטון שממנו משתמע כי יו"ר הרשות אבו מאזן לא מעוניין שערביי ישראל החיים באזור המשולש יהיו אזרחי המדינה הפלשתינית העתידית - זאת בתגובה להצעת חילופי השטחים בתוכנית טראמפ. ח"כ לשעבר עיסאווי פריג' (מרצ) מיהר להגיב: "אבו מאזן צודק", צייץ בטוויטר. "הוא לא רוצה אותנו ואנחנו לא רוצים אותו. רוצים להיות חלק מהציבוריות הישראלית. החיים המשותפים יותר חזקים מהפוליטיקה הגזענית של נתניהו, מעסקת המאה או מחוק הלאום".
מאוחר יותר התברר כי דבריו של אבו מאזן סולפו; הוא למעשה הציג בלעג את עמדת ישראל, שכביכול אינה מעוניינת בערביי המשולש. זה היה מאוחר מדי. גט הכריתות של פריג' ליו"ר הרשות הפלשתינית כבר תויק. פריג' הוא דוגמה מובהקת לטנגו האבסורדי בין המדינה היהודית לאזרחיה הערבים: מצד אחד אומר כי "אני מרגיש כמו ילד שנולד לאמא ביולוגית שהיא פלשתין ואמא מאמצת שהיא מדינת ישראל" - אך מנגד מתפלץ מהרעיון של חיבור מרגש בין האם הביולוגית לבניה הפלשתינים האבודים.
המחויבויות של פריג' ל"אם המאמצת" הישראלית, תוך זניחת הפלשתינים, היו יכולות להיות מרגשות, אלמלא הצהיר בעבר כי "אידיאולוגית, חד"ש יותר קרובה אלי, אבל פרקטית מרצ". לאחרונה הוסיף כי "אני אהפוך את מרצ למפלגה יהודית־ערבית". במילים אחרות, פריג' מחזיק בתפיסה אנטי־ציונית, אך בחר מטעמים "פרקטיים" במפלגה יהודית על מנת לעקר מתוכה את היסוד הציוני. תוכנית השלבים נקלעה לקשיים כשפריג' שובץ במקום לא ריאלי ברשימת העבודה־מרצ לבחירות הקרובות.
פריג', כמו יתר אישי הציבור הערבים, גם האשים את טראמפ כי תוכניתו "משפילה את הפלשתינים" בעצם התביעה להכרה פלשתינית במדינה היהודית. לשיטתם, ישראל צריכה להתפנות לחלוטין משטחי יו"ש כדי להקים מדינה פלשתינית נקייה מיהודים, אך אסור לה אפילו לדרוש מהפלשתינים הצהרה שלא יחתרו תחת אופיה הציוני־יהודי. במצב דברים כזה, אין להתפלא כי אמירות מתקתקות על "להיות חלק מהציבוריות הישראלית" ו"שותפות יהודית־ערבית" נתפסות בקרב רוב היהודים בישראל כשמות קוד לחיסולה של המדינה מבפנים.
זה לא חייב להיות כך. למרות התדמית השקרית שארגוני שמאל קיצוני במימון זר מנסים לשוות לישראל, החברה היהודית אינה גזענית, וערביי ישראל חווים תהליכי מודרניזציה והשתלבות מואצים: שיעור הילודה מתקרב לממוצע בחברה היהודית, ההוצאה הכוללת לתצרוכת עלתה בעשור האחרון בשיעור גבוה יותר מהאוכלוסייה היהודית וגם ההכנסות למשק בית עלו כמעט בשליש.
יש עוד המון מה לתקן וחלק נכבד מהטענות לאפליה מוצדקות, אך תחושת השייכות תלויה בראש ובראשונה בהכרה כי האינטרס הראשון במעלה של המיעוט הערבי הוא שישראל תמשיך להתעצם כמדינה יהודית, לצד משטרה הדמוקרטי. אחרת, עיסאווי פריג' וחבריו יהיו חייבים לחיות תחת שלטון אבו מאזן או מי מיורשיו. ואת זה, כבר הבנו, ערביי ישראל ממש לא רוצים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו