שיחה עם שגריר ארה"ב בישראל הבהירה לי את גודל האירוע: תם עידן אוסלו, נפתח עידן הריבונות • האם נתניהו יעמוד במילתו או שינסה למסמס את המהלך מאחורי אמתלות טכניות?
במסגרת שירותי הצבאי בשנים 1994-1996 כסרן צעירה, כיהנתי כחברה בצוות המו"מ של ישראל עם אש"ף, בשיא תקופת הסכמי אוסלו. בתור מרכזת המו"מ האזרחי בלשכת מתאם פעולות הממשלה ביהודה, שומרון ועזה, השתתפתי בכל המפגשים עם הפלשתינים לקראת חצי תריסר הסכמים, לרבות אוסלו ב'.
לא ראיתי סיבה להאמין שהתהליך יביא לשלום. זאת משום שלנגד עינינו, אותם פלשתינים שצחקו איתנו בחדרי הדיונים המפוארים בקהיר וטאבה, הפרו כל התחייבות מהותית שנטלו על עצמם. החל מסירובם לבטל את אמנת אש"ף שקוראת להשמדת ישראל, דרך סירובם לעמוד במגבלות מוסכמות בכמויות הנשק שהעבירו לאזורים בשליטתם, הפרות בוטות של ההסכם בנושא תכנון ובנייה, ועד ההסתה הפרועה והשידול היומיומי לטרור. הפלשתינים שניהלו איתנו מו"מ הוכיחו מדי יום שלא פעלו בתום לב, שתכלית התהליך עבורם לא היתה שלום אלא השמדת ישראל.
אם הפלשתינים לא יסכימו לתנאים, ישראל תוכל להחיל את החוק היכן שתרצה. פרידמן (מימין) עם נתניהו // צילום: אי.אף.פי
במקום לעמוד על כך שימלאו חובותיהם, במקום להפסיק את המגעים כל עוד ערפאת ואנשיו הוליכו אותנו שולל, קברניטי המו"מ הישראלים העדיפו להעלים עין מהמציאות. ולא בכדי.
הנחת היסוד של אוסלו היתה שישראל אשמה בסכסוך. שורת ההסכמים תבעו מישראל "צעדים בוני אמון" כדי להוכיח את כוונותינו הטובות ואת רצינות מחויבותנו לשלום. כך קרה שפעם אחרי פעם נדרשנו לשחרר מחבלים מבתי הסוהר כתנאי להסכמת הפלשתינים לקיים שיחות שתכליתן היתה לחייב את ישראל למסור עוד שטחים, עוד סמכויות, עוד לגיטימציה בינלאומית, עוד כסף, עוד מחבלים עם דם יהודי על הידיים.
• • •
השבוע, ביום ראשון בבוקר, לקראת נסיעתו לוושינגטון, נפגשתי עם שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן בביתו כדי לקבל תדרוך על תוכנית המאה. אנחנו הולכים להודיע כי ארה"ב מגבה מהלך ישראלי של החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן וההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, אמר לי.
מה זה תחום ההתיישבות, שאלתי בחשדנות. יש לנו מפה, השיב. זה לא מדויק. 1:100,000 אז יש גמישות בפרטים אבל עברנו עליה עימכם, עם אנשי המפות שלכם.
אז ירדתי לפרטים והקשיתי - האם חאן אל־אחמר נמצא בכפר אדומים? כן, השיב. האם השטח מחוץ לכניסה הצפונית של אפרת, היישוב שלי, יהיה תחת החוק הישראלי? כן. ומה עם E1? זה גם שלכם, אמר. ומה עם איתמר? הר ברכה, יצהר? שלכם. שלכם. שלכם. תחילו את החוק על כחצי משטח C, הסביר לי.
אבל מה עם שאר שטחי C? הרי אנחנו צריכים אותם כדי לקיים את ההתיישבות. אי אפשר להעביר את הדברים הללו לפלשתינים בלי לסכן את היישובים. צריכים לפתח תשתיות ולשמור עליהם. בינתיים, אמר פרידמן, הכל ימשיך כפי שהיה עד כה בשטח C. שליטה אזרחית גוברת של ישראל. שליטה ביטחונית ישראלית. שליטה ביטחונית ישראלית על יו"ש בכלל, כמו המצב היום. זה גם לא ישתנה בעתיד.
הוא המשיך: יש לפלשתינים ארבע שנים להסכים לתוכנית השלום של הנשיא. אם יסכימו לתנאים, אם יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, יוותרו על שליטה במרחב האווירי, על צבא, על שליטה בספקטרום האלקטרו־מגנטי, על הגירת ערבים זרים לשטח ישראל, על שליטה בגבול עם ירדן, אם יפרקו את חמאס והג'יהאד האסלאמי, ויכירו בירושלים כבירת ישראל, נכיר בהם כמדינה והם ייקחו את מה שנשאר משטח C.
ומה אם לא יסכימו לתנאים הללו, שאלתי. אם לא, אמר השגריר, אז גם ישראל תהיה משוחררת מתנאי התוכנית ותוכל להחיל את החוק שלה איפה שהיא צריכה.
בשלב זה, ארשת הפנים המקצועית שלי התחילה להתפרק ונזכרתי בחוסר האונים שלי אז, בשיחות אוסלו. בעוד ארבע שנים נוכל להחיל את החוק על שאר השטח? שאלתי, כמעט מפחדת לשמוע את התשובה. כן, אמר ללא היסוס.
בלב פועם שאלתי בתמיהה: והנשיא טראמפ תומך בזה? כן, אמר בחיוך. הרי זאת התוכנית שלו.
בום. הדמעות עלו במהירות מגרוני. לפני שהצלחתי לנשום הן עלו לעיניים, ופרצו החוצה. בתוך שנייה אולי שתיים, מצאתי את עצמי יושבת נבוכה מול פרידמן כשהדמעות פשוט זורמות כמו נהר על הבגדים המחויטים שלי.
כשעזבתי את בית השגריר, היה רק מקום אחד שנראה לי נכון להמשיך אליו. נסעתי לכותל כדי להודות לה' על הנס.
דורות על גבי דורות של יהודים בכל תפוצות תבל היו כחולמים מול הנס הזה, הנה, הגיע קץ הסיוט של אוסלו. קץ הסיוט של דיבת הדם של אשמה ישראלית לסכסוך.
תמונת מראה של אוסלו
הרי הכל התהפך. כשמתעמקים בתוכנית טראמפ, מבינים כי היא תמונת מראה של תוכנית אוסלו. במקום שישראל תוכיח את כוונותיה הטובות, הפלשתינים הם אלה שצריכים להוכיח את תום ליבם. קחו את נושא המחבלים בבתי הסוהר. כמו הסכמי אוסלו, תוכנית טראמפ כוללת סעיף המתייחס לשחרור מחבלים. באוסלו, כאמור, הוטלה על ישראל החובה לשחרר מחבלים מבתי הסוהר, לרבות מאות רוצחים ואזרחים ישראלים־ערבים כתנאי לפתיחת משא ומתן.
בתוכנית טראמפ ישראל אמנם אמורה לשחרר מחבלים, אבל רק לאחר חתימת הסכם השלום, ורק לאחר שהפלשתינים מעבירים את כל השבויים והנעדרים בחזרה לישראל. זאת ועוד, תוכנית טראמפ קובעת מפורשות כי לא ישוחררו רוצחים, לא סייעני רוצחים ולא מחבלים בעלי אזרחות ישראלית במסגרת מימוש ההסכם.
יש בתוכנית טראמפ דברים רבים שלא טובים לישראל. למשל, מגבלות הבנייה בשטחי C שנשמרים לפלשתינים במשך ארבע השנים הבאות פוגעות ביכולת לפתח ולבצר את ההתיישבות. מצד שני, מוסרות כל המגבלות על בנייה ב־150 יישובים ישראליים. דין איתמר כדין מזכרת בתיה. דין מתנחל כדין כל שאר אזרחי ישראל.
התוכנית של טראמפ היא מתנה ומבחן לישראל. האם ראש הממשלה בנימין נתניהו יעמוד במילתו ויגיש הצעת החלטה לממשלה להחיל את החוק הישראלי על ההתיישבות ועל בקעת הירדן כבר בשבוע הבא, או האם ינסה למסמס את המהלך מאחורי אמתלות טכניות? האם מפלגת כחול לבן תתנער ממתווה אוסלו המטיל את האשמה לסכסוך הפלשתיני עלינו ותקבל את האמת שאנחנו ראויים לריבונות בחבלי מולדתנו או שמא ינסו למשוך זמן ולהתחבא מאחורי אביחי מנדלבליט?
ואגב מנדלבליט, האם ילך לפי החוק המתיר לממשלה לקבוע את מדיניות המדינה - גם לקראת בחירות, או האם יהפוך את הבחירות שוב למשאל עם בין דמוקרטיה וציונות לבין מערכת משפט דורסנית? טראמפ אמנם מצפה מאיתנו לפעול מייד, אבל בסופו של דבר ההחלטה נתונה בידינו. תם עידן אוסלו, נפתח עידן הריבונות - אם רק נעז להיכנס אליו.
