"כשמדובר בממשלת מעבר יש צורך בהקפדה על ריסון, ועם זאת, ברגע שהממשלה תפנה ותבקש משהו... נבחן בצד המשפטי. גם בממשלת מעבר יש דברים דחופים שאפשר לעשות. נראה מה הדחיפות, ויצטרכו לתת הנמקה לדחיפות, ועל בסיס הדבר הזה נקבל החלטות". את הדברים הללו אמר היועץ המשפטי לממשלה עו"ד אביחי מנדלבליט בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי, במענה לשאלתה של אל"מ (מיל') עו"ד פנינה שרביט־ברוך, בדבר החלטות ממשלה ליישום תוכנית המאה.
בדבריו גם הפנה מנדלבליט לדו"ח הוועדה בראשות השופט שמגר שעסקה במעמד היועמ"ש. מה שהוא שכח לציין הוא שבדו"ח השופט שמגר הובאה במפורש העמדה של ועדת אגרנט, שלפיה הממשלה רשאית לנהוג שלא לפי עצת היועץ המשפטי. ועדת שמגר אף הוסיפה שרשות ממלכתית יכולה לבחור לבצע את מדיניותה שלא בהתאם לעצה המשפטית המוסמכת, וברור לכל שהיא עושה כן על אחריותה הציבורית והמשפטית. כיצד אפשר לצטט את דו"ח שמגר, ובכל זאת לטעון שההחלטה בשאלה המדינית החשובה ביותר שהובאה בעשורים האחרונים לפתחה של ממשלת ישראל, תהיה תלויה בבקשה שתועבר ליועץ המשפטי לממשלה, בנימוקים שיצורפו לה ובהחלטתו של עו"ד מנדלבליט?
התשובה, כמובן, היא ששיכרון הכוח שאחז במוסד היועמ"ש נובע מכפל התפקידים של היועץ ומהיעדר כל פיקוח ובקרה על פעולותיו. פרופ' שלמה אבינרי, חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה, כתב פעם כי האישיות בעלת הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי אינה נשיא ארה"ב או נשיא צרפת, אלא היועץ המשפטי של ממשלת ישראל.היועץ הכל יכול, שמרשה לעצמו להגיש בבקור כתב אישום נגד רה"מ ביום שבו הוא נמצא בחו"ל בפסגה מדינית, סבור שהוא יכול בערב לשקול את בקשתה של הממשלה ולהחליט אם הוא מתיר לה לקבל החלטות מדיניות.
ובכל זאת, לא יהיה זה הוגן להטיל את אשמת האימפריאליזם השיפוטי על כתפיו של היועמ"ש בלבד. רה"מ נתניהו נמנע מלפצל את תפקידי היועץ המשפטי, בהזדמנות שעמדה לו לכך, כשמונה מנדלבליט לתפקידו. גם כיום, ואף שאין ספק במצב החוקי, והממשלה רשאית לקבל החלטה על החלת ריבונות, הופצה הטענה שהחלטה לא תעלה על שולחן הממשלה ביום ראשון כי היועמ"ש צריך להיערך לכך. אם הדרג הנבחר בממשלה ובכנסת מעניק את הכוח לחסום תהליכים מדיניים לגוף בלתי נבחר ומעביר את השלטון, במיקור חוץ, אל המשפטנים, אין הצדקה לדמעות התנין על המשילות ועל הדמוקרטיה האבודות.
הציפיה מכל שרי הממשלה צריכה להיות ברורה וחדה. אם תוכנית המאה של טראמפ והחלת הריבונות ביהודה ושומרון נראות לכם כצעד מדיני ראוי ורצוי, הסמכות בידיכם להחליט על כך. אף שהחוק לא מחייב זאת, אפשר כמובן לחשוב על אישורה של ההחלטה במליאת הכנסת כדי להעניק לה חגיגיות ראויה ולחסן אותה מפני התערבות אפשרית של בית המשפט העליון, אולם התרופה האמיתית לשלטון המשפטנים טמונה באומץ של נבחרי הציבור להוביל ולהנהיג.בימים שבהם נבחרי הציבור מבקשים מאיתנו אמון מחודש בקלפיות, אנו כציבור חייבים לדרוש מהם דין וחשבון על השימוש שיעשו בכוח שהם מקבלים מאיתנו, ולא להרשות להם להתנער מחובתם ומאחריותם למשול.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו