1. בעונה השנייה שאחרי אובדן האליפות, באר שבע היא כבר לא קבוצת צמרת. מקום רביעי בליגת העל מבטיח בעיקר הליכה לים אוטוטו, בוודאי כשהפער ממכבי ת"א אסטרונומי, 17 נקודות, והוא לא צפוי לרדת. להיפך. ולכן הפגישה הערב בטרנר היתה בעיקר נוסטלגית, והזדמנות לאוהדי באר שבע להתרפק על הימים שהיו לשלוש עונות מזהירות הדבר הבא בכדורגל פה. הדבר הבא היה ואיננו. באר שבע לא על הגלגל, כי בניגוד למכבי ת"א באותן עונות שלא זכתה באליפות, היא איבדה את צלמה ואת הנראטיב שהנחה ברק בכר. כמעט דבר לא נשאר מהרכב הזהב שלה, אלא רק מעטפת מקומטת. אבוקסיס הגיע חצי שנה מאוחר מדי כיד לעצור את הסחף ולסדר את הקוביות מחדש.
2. מכבי ת"א תגיד לבאר שבע, שגם בימי משבר צריך לשמור על צלם של קבוצה. אתה לא יכול לפרק ולשחרר בבת אחת את כל העוגנים החשובים שלך, ולקוות שדברים יסתדרו. קשה לבנות סגלים מנצחים . קל מאוד לפרק אותם. טרנר רצה הערב בעיקר הופעה שתכבד אותו, שתיתן תקוה לעתיד ולא התרפסות כפי שנראתה במפגשים האחרונים ביניהן. לשם כך בולט לעין האתוס עליו חי אבוקסיס – קודם כל ייצוב ההגנה שהתרופפה, ואחר כך נראה.
3. אם יש יריבות גדולה בכדורגל שלנו בין אדם אחד למועדון, זאת בין אבוקסיס למכבי ת"א היא האותנטית מכולן. אפילו איביץ' חטף ממנו פעמיים בעונה שעברה. יוסי מתחדד מולם. הוא כבר אמר שאין לו כוונות לאמן שם אי פעם, והמפגשים שלו מולה – בבית"ר והפועל כשחקן, ובסכנין ובני יהודה כמאמן – היו מחול אמיתי של יצרים.
אבל מכבי פיצחה אותו בתחילת המחצית השנייה, עם אופאדו עם השביעי שלו, בהתקפה שנולדה דרך המון רגליים, מג'ראלדש, יונתן כהן, אצילי והכובש. איביץ', לעולם בפני פוקר שלא מסגירות דבר, נראה מרוצה מהקבוצה המאוזנת שלו שחיכתה וחיכתה עד שעקצה, והיתה קרובה מייד לעוד אחד. ואז משומקום, התפרק אותו בריח של מכבי. טיבי וגלזר שברו שמירה וזריהן המחליף העניש והעמיד בעיקר את האגו שלהם חזרה על מקומו. שטקוס עוד הציל אותם מאילון אלמוג, וזה היה לילה בלי כוכב, אבל עם כוכבית לכל המעורבים. יש לכם מלא עבודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו